פרסום ראשון: גיא לוזון התפטר מהפועל ת"א

עכשיו זה סופי: גיא לוזון התפטר מאימון הפועל ת"א. המאמן הצעיר והמבטיח של המועדון, שהתחיל את דרכו במתחם וולפסון רק בקיץ האחרון, הפך למאמן נוסף שמסיים את דרכו בקבוצה עוד לפני סיומו של הסיבוב הראשון.

לאחר ההפסד למכבי חיפה 2:0 אמש והירידה למקום האחרון בטבלת ליגת העל, מעמדו של לוזון החל להתערער בניגוד גמור לגיבוי חסר הפשרות שהוענק לו מצד ההנהלה עד לאותו הפסד. הבוקר הגיע לוזון למתחם האימונים של הפועל והעביר את האימון האחרון שלו בקבוצה.

במקביל, הנהלת הקבוצה ישבה, החל משעות הבוקר המוקדמות וניסתה להגיע להחלטה באשר לסיום דרכו של המאמן וזהות המחליף. סמוך לשעה 3 בצהריים הצטרף גיא לוזון לישיבה ובמהפך מפתיע, הודיע שדווקא הוא זה שמסיים את התקופה שלו בוולפסון ולא ההנהלה.

נשיא מכבי פ"ת ודודו של גיא, עמוס לוזון וחבר הנהלת הפועל ת"א עו"ד שחר בן עמי אישרו את הידיעה ל-ONE.

גיא לוזון - ממינוי מבטיח לכשלון חרוץ

ראוי להתחיל את סיפור כישלונו של גיא לוזון כמאמן הפועל ת"א עם הטעויות שנעשו עוד בעונה שעברה ע"י הנהלת הפועל ת"א, שכן אלו היוו גורם מכריע בדרך שבה לוזון בנה את הקבוצה הנוכחית ותפקד איתה בליגה. בעונה שעברה, הנהלת הפועל לא דאגה מספיק ליצור המשכיות בסגל. נתחיל כמובן עם "ניפויים" של שביט אלימלך ויוסי אבוקסיס מהקבוצה בלי הרבה מחשבה על הצד המקצועי.

לא פחות חמור מכך, ההנהלה האדומה לא דאגה להשאיר את הנכסים הגדולים באמת בבית, או לכל הפחות לדרוש מחיר ראוי עבור עזיבתם. במשך עונה שלמה הסחבת בענייניו של זיטו אוגבונה הובילה לכך שהוא עזב ללא תמורה בסופו של דבר. אליניב ברדה עשה את הדרך לבלגיה עם סעיף שחרור מגוחך של 65 אלף דולר. בצוותא עם עזיבתם של סלים טועמה, גילי ורמוט והבלם חאבייר פאס, הפועל נותרה למעשה עם סגל חסר מאוד בקיץ.

בעוד שבכל מה שקשור לטועמה ו-ורמוט ניתן לטעון שמדובר בשחרור לגיטימי של שחקן ששואף להתקדם, הרי שבמקרים של ברדה, אוגבונה, אבוקסיס ואלימלך, הפועל בהחלט היתה יכולה לשמור את השחקנים בבית או לכל הפחות להפיק הרבה יותר משחרורם. ניר לוין, שהשתלט על הקבוצה לאחר פיטוריו של יצחק שום, פוטר גם כן בסיום העונה מתוך רצון להביא מאמן חדש ולבנות מאפס וכך הגיע גיא לוזון לוולפסון והחל לבנות את הסגל מחדש.

מסע רכש מבטיח

היה ברור שהפועל ת"א תזדקק לרכש מאסיבי בכדי לשקם את הסגל ולחזור לעמדה של איום על מקום בצמרת הגבוהה. לפחות בתחילה, היה נדמה שההנהלה האדומה עומדת בציפיות. אחד אחד הגיעו לוולפסון שחקנים בעלי שם, לפחות על הנייר. ליאור אסולין, חלוץ עם קבלות בכל קנה מידה בליגה שלנו הגיע לוולפסון מבני יהודה, יחד עם וינסנט אניימה וראובן עובד.

גם מזואה אנסומבו, שכבר הוכיח את עצמו בליגה, הגיע אחרי עונה מצויינת בנתניה. יחד עם כל אלו, היה ברור שהפועל תהיה תלויה באופן רציני מאוד ברכש הזר שיגיע. בסופו של דבר, נחתו בארץ שלושה ברזילאים מבטיחים מאוד בדמות: גבריאל דוס סנטוס, אבדג'י ופאביו ג'וניור, שהגיע עם כמה משחקים בנבחרת ברזיל ברזומה שלו - בהחלט מחוז נדיר בארצנו.

בסך הכול, בסיומה של פגרת הקיץ ולקראת תחילת המשחקים, התחושה היתה שגיא לוזון, עם גיבוי כספי רציני מההנהלה, בנה לעצמו סגל שאיתו הוא יוכל לרוץ הלאה. האופטימיים דיברו על פייט לבית"ר ירושלים, הפסימיים דיברו על מאבק על הסגנות, לא פחות מכך.

1:1 בבלומפילד - אסולין נותר לבדו מול קאלה
המבחנים הראשונים של הפועל ת"א הגיעו בגביע אופ"א. את שירוקי הבוסנית האדומים עברור בקלילות אחרי 0:3 כפול. עיקר העניין במפגש מול הבוסנים הגיע מהקהל האדום, שהתפרע ביציעים, אבל בכל מה שקשור לקבוצה, זה נראה לא רע בכלל. אסולין כבש, אבדג'י בישל ועל כולם ניצח ברוך דגו, ששיחק כמו מנהיג אמיתי, ללא ספק בכושר הכי טוב שלו מאז שהוא נחת בהפועל ת"א.

במחזור הראשון של הליגה הפועל הוציאה תיקו 0:0 בקופסא - לא כדורגל גדול, אבל תוצאה סבירה לחלוטין במגרש קשה מול סגנית האלופה, ואז הגיעה בית"ר ירושלים לבלומפילד למפגש שהיווה את פרשת הדרכים הראשונה של האדומים לעונה הזאת. הפועל נראתה מצוין, עלתה ליתרון 0:1 משער של פאביו ג'וניור ושטפה את המגרש. בית"ר הישוותה בסופו של דבר, משער של רומולו, אבל גם לאחר מכן הפועל היתה עדיפה.

בסופו של דבר, כמו בטרגדיה יוונית, הכול התנקז למהלך אחד - עדי סבג מצא את ליאור אסולין בכדור נדיר והשאיר אותו לבד לגמרי מול טברטקו קאלה. החלוץ התקדם, התמהמה ובסופו של דבר בעט לגופו של הקרואטי. אם לא די בכך, בית"ר יצא להתקפה מתפרצת שבסופה ברק יצחקי הקשית בקלילות מעל אניימה וקבע 1:2 לאלופה ושברון לב כללי בבלומפילד.

משם והלאה, העניינים החלו להתדרדר. הפועל החלה להציג יכולת ירודה יותר בכל מחזור, אחרי שתי תוצאות תיקו מול בני יהודה והפועל כפ"ס הגיע ההפסד הביתי למכבי הרצליה ובישר את תחילת קריאות ה"תתפטר" לעברו של גיא לוזון. נקודת האור היחידה היתה בגביע אופ"א. הפועל הצליחה לעבור גם את סולנה השבדית ולהתברג לשלב הבתים של המפעל מזה השנה השניה ברציפות.

ההצלחה באירופה והעובדה שאצל היריבה העירונית, מכבי ת"א, המצב היה גרוע אף יותר סיפקו עוד מעט שקט תעשייתי יקר עבור המאמן, שקיבל גיבוי ללא סייג מההנהלה. למרות המצב הגרוע שאליו נקלעה הקבוצה, לא נעשו ניסיונות להביא רכש נוסף. גם כאשר עומרי אפק ואלירן דנין שוחררו מבית"ר ירושלים, הפועל לא עשתה מאמץ יוצא דופו להביא אותם, למרות שמדובר בשני שחקנים שהיו מסייעים לקבוצה ועל כך אין עוררין.

פרשת הקזינו

אם כל שאר הבעיות לא הספיקו, הגיעה פרשת הקזינו והוסיפה גם פן משמעתי לצרות של הפועל. כמה ימים לאחר שנודע שליאור אסולין החמיץ מספר אימונים בגלל בעיות אישיות, נודע שהוא, ראובן עובד, יגאל אנטבי ורמי דואני, נעדרו מהמלון בלילה שלאחר המשחק מול אנדרלכט בשלב הבתים והימרו בקזינו מקומי בניגו גמור לקוד האתי של המועדון.

השלושה הושעו, התנצלו וחזור לאימונים בסופו של דבר. הפועל הפסידה פעמיים נוספות למכבי פ"ת ומ.ס אשדוד והגיעה לדרבי כאשר היא במקום האחרון, עם שלוש נקודות בלבד וללא ניצחון ליגה אחד לרפואה. שער מקרי של פאביו ג'וניור ומשחק לחימה של האדומים העניקו ללוזון ניצחון ליגה ראשון דווקא על היריבה העירונית ושבועיים נוספים של חסד.

אחרי הניצחון בדרבי הגיעה פגרת הנבחרת ובסיומה הפועל הגיעה לקרית אליעזר והציגה משחק חלש להפליא מול מכבי חיפה. ההפסד 2:0 דרדר את האדומים חזרה לתחתית הטבלה והיווה את שירת הברבור של גיא לוזון בקבוצה.