|
|
|
 טלפון:
03-9345666 |
|
|
פקס:
03-9345660 |
|
|
|
|
|
 |
|
|
[צילום: יח"צ] |
|
|
|
|
|
בולבול, דוכיפת ונשר - IN; דרור ויונה - OUT |
|
מהן עשר הציפורים הנבחרות של ישראל שעלו בספירת הקולות בבחירות המקדימות לציפור הלאומית של ישראל שעורכת החברה להגנת הטבע |
|
|
|
|
|
|
התוכי מהפרסומת - בחוץ |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סופרים את הקולות |
|
|
|
|
|
|
|
>
בולבול
>
דוכיפת
>
שלדג לבן-חזה
>
חוחית
>
נשר מקראי
>
סיקסק
>
בז אדום
>
תנשמת
>
צופית
>
פשוש
בולבול, דוכיפת, שלדג לבן-חזה, חוחית, נשר מקראי, סיקסק, בז אדום, תנשמת, פשוש וצופית – אלו הן עשר הציפורים שעלו לשלב הגמר בבחירות המקדימות של ציפורי ישראל. לכבוד שנת ה-60 למדינה, החליטה החברה להגנת הטבע כי הגיע הזמן שגם לישראל תהיה ציפור לאומית בדומה לארה"ב, לניו-זילנד ולאנגליה.
במסגרת יום העיון השנתי לצפרות של החברה להגנת הטבע, המרכז הבינ"ל לחקר נדידת ציפורים בלטרון ואוני' ת"א, השתתפו כאלף חובבי טבע וצפרות בהרכבת הרשימה הסופית של המועמדות לתואר הנכסף. את ההצבעה ליווה קמפיין סוער של נציגי כל המשתתפות.
החסידה בחוץ
לדברי עמיר בלבן, מנהל התחנה לחקר ציפורי ירושלים של החברה להגנת הטבע, בין הציפורים שנבחרו יש ציפורים "צפויות", כמו נשר, צופית ובולבול. ישנן כמה הפתעות: סיקסק, תנשמת ודוכיפת. הופתענו מנפילתם של מספר מועמדים בולטים שהיו מועמדים חזקים בתחילת הדרך, חלקם מוכר מאוד ולחלקם אף מטען תרבותי, כמו יונה, חסידה, דרור הבית, בז מצוי, חוברה מדברית, תור מצוי, שרקרק, ירגזי וסנונית.
דן אלון, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע ויוסי לשם, מנהל המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים בלטרון של החברה להגנת הטבע ואוני' ת"א, אמרו כי תהליך הבחירה של הציפור הלאומית נועד להפנות תשומת לב ציבורית למצבה של המערכת הטבעית בישראל בכלל ולמצבן של הציפורים בפרט. הם הוסיפו ששמירה על ציפורים ובתי גידולן הינה אחת מהמשימות הלאומיות החשובות לרגל חגיגות השישים, מאחר והן מהוות חלק בלתי נפרד מפניה העתידיות של ישראל.
בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה
השלב הבא לקראת הבחירה של הציפור הלאומית יהיה כינוס של ועדת מומחים מכל תחומי החברה והטבע בישראל: אנשי רוח, מדענים, ונציגי הממשלה, אשר יבחרו את הציפור הלאומית מתוך רשימת המועמדות, ולהחלטתם יינתן משקל בקבלת ההחלטה הסופית. את הוועדה יובילו ד"ר יוסי לשם ודן אלון ממרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע. בנוסף, גם תלמידים ממערכת החינוך ילמדו על הציפורים ותיערך הצבעה גם בקרב הדור הצעיר.
ובדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה - יינתן לעם להחליט: בשבועות הקרובים תיפתח לציבור הרחב הצבעה מקוונת דרך האינטרנט. החברה להגנת הטבע מתכוונת להעלות את הציפור שתיבחר בפני הממשלה, כדי שתיתן לבחירה את הגושפנקה הסופית והרשמית.
- פרטים על עשר הציפורים שנבחרו
|
|
|
 |
|
[צילום: עמיר בלבן] |
|
|
|
|
|
זמיר בערבית, ייחודי לאזור שלנו, משפחה שקיימת בכל העולם אבל בולבול צהוב שת עם משקפים אפורים יש רק אצלנו. קולני להחריד, חברותי בצורה שלא תיאמן, אמיץ, מתלהק ומתאחד מול סכנה.
כשאין סכנה – טריטוריאלי מאוד ולא נותן לאף אחד להתקרב. בונה את הקן שלו כשהוא מחצין ומראה לכולם את העושר מבחוץ, גם אם הוא ריק לגמרי. ההחצנה הזו באה להראות לנקבה עד כמה הזכר שלה חזק (כמה הוא מסוגל לגנוב מקיני אחרים).
רכילות: כל הריפוד של הקן נגנב מציפורים אחרות.
|
|
|
 |
|
[צילום: עמיר בלבן] |
|
|
|
|
|
ציפור יפהפייה, עם כתר על הראש. נזכרת במסורת היהודית באגדות הקשורות לשלמה המלך. מול שלמה הדוכיפת סגרה את הכתר שלה ובגלל זה "הודה כפות".
בארמית דוכיפת = שני מקורים. בתלמוד נקראת נקר טוריא=חוצבת הרים. האגדה מספרת שהיא מסוגלת לחצוב בהרים, חופרת בקרקע, ואם נשבר לה המקור, היא משתמש בציצית הסגורה שלה כדי לחצוב.
בונה קן, חיה במחילות, נפוצה בכל הארץ. הדוכיפת היתה בישראל רק בקיץ, עכשיו היא יציבה ונמצאת בישראל כל השנה. אוכלת תולעים ורמסים בקרקע (מקור ארוך).
רכילות: ציפור שמפיצה ריח רע.
|
|
|
 |
|
[צילום: הדורם שיריחי] |
|
|
|
|
|
ציפור שמקבלת מקום ראשון בצבעוניות. מין אסיאתי שמגיע עד ישראל, ישראל היא גבול התפוצה המערבי שלו, אירופים באים עד לכאן בשביל לצפות בה.
השלדג לבן החזה הוא אחד משלושת השלדגים שנראים דרך קבע במקווי המים בישראל. הוא דוגר במחילות, במחשופי קרקע ונפוץ בערים סביב גינות ציבוריות. קריאתו רמה והוא ניזון ממגוון חרקים וזוחלים, ואף מכרסמים.
|
|
|
 |
|
[צילום: עמיר בלבן] |
|
|
|
|
|
אחת מציפורי השיר היפות בישראל, נפוצה מאירופה ועד אסיה, בעבר היתה מצויה בערים אבל כיום עיקר תפוצתה בסביבה הכפרית.
ניזונה מזרעי קוצים, צבעיה יפים ושירתה ערבה במיוחד.
ניצודה דרך קבע כציפור כלוב, וזה גם אחד מהגורמים להיעלמותה מהטבע הישראלי.
|
|
|
 |
|
[צילום: הדורם שיריחי] |
|
|
|
|
|
אחד מדורסי היום הגדולים בישראל. בעבר נפוץ בגליל, גולן, מדבר יהודה ובנגב.
בשנים האחרונות הוא סובל מהרעלות חוזרות ונשנות, ואוכלוסייתו על-סף קריסה בצפון, ובקושי מחזיק מעמד במדבר יהודה ובדרום.
הנשר הוא הסניטר של המערכת הטבעית, על כן מקומו חשוב בטבע הישראלי.
מלקט שברי עצם שאותם הוא מגיש לגוזלים כתוספת סידן למנות הבשר הרגילות.
בזוגיות הוא מונוגמי.
|
|
|
 |
|
[צילום: דוד גלזנר] |
|
|
|
|
|
אחד החופמאים (ציפורי חוף) הנפוצים בישראל.
אין הבדל בין הזכר לנקבה מבחינה חיצונית. מזוין תמיד - בפרק הכנף שלו מצוי דורבן חד שבאמצעותו הוא מגרש אויבים מסביבת הקן שלו.
עוף סתגלן במיוחד, עבר מקינון בביצות ובבריכות דגים למגרשי חניה עירוניים. בקן 5-3 ביצים המסודרות בגומה על הקרקע.
הוא עצבני ואגרסיבי בצורה בלתי רגילה.
הסיקסקים הם מהציפורים הבודדות בישראל שמקיימות יחסי מין כל השנה, ומזדווגות לא רק לשם הרבייה אלא גם לשם ההנאה.
|
|
|
 |
|
[צילום: יוסי אשבול] |
|
|
|
|
|
אחד מדורסי היום הקטנים והצבעוניים בישראל.
עוף מקייץ שמבלה יותר מחצי שנה באפריקה. עם הגעתו הוא מקנן במושבות קינון בכפרים, בערים ובמצוקים בספר המדבר.
ניזון מחרקים קטנים, זוחלים ומכרסמים קטנים.
תכונות: בז קטן ועדין ורגוע ביחס לדורסים האחרים.
זוגיות: נפלאה.
|
|
|
 |
|
[צילום: אמיר עזר] |
|
|
|
|
|
דורס לילה נפוץ בסביבה כפרית, בעל חזות לבנה ומרשימה.
מקנן באסמים, במערות וכיום בתיבות קינון.
משמש מדביר ביולוגי יעיל שלוקח חלק בשמירה על השדות מפני נזקי נברנים.
התנשמת היא בעלת כושר רבייה יוצא דופן באתרים בהם יש מזון רב, והיא מסוגלת להשלים שלושה מחזורי קינון בעונה אחת.
רכילות: הזוגיות טובה.
תכונות: אגרסיבית.
|
|
|
 |
|
[צילום: דוד שהמי] |
|
|
|
|
|
לפני 60-50 שנים נראתה רק באזור השבר הסורי-אפריקני. בשנים האחרונות - בגלל ריבוי פרחים בגינות (כולל פרחים אקזוטיים) - הן התפשטו מאוד, ונמצאות כיום בכל הארץ.
קל למשוך אותן באמצעות בקבוק מי סוכר.
הזכר יפה מאוד וצבעוני – יש לו צבעים כחולים מטאליים מבריקים, שר יפה.
לצופית לפחות שני מחזורי קינון מהירים בשנה, הגוזלים פורחים מהר מאוד.
למה מתאימה להיות ציפור ישראלית? יש אותה בעיקר באזור ישראל והמזרח התיכון ולא באזורים אחרים בעולם. בעבר היתה אנדמית לשבר הסורי אפריקני. מוכרת מאוד.
|
|
|
 |
|
[צילום: AP] |
|
|
|
|
|
הציפור הכי קטנה שלנו. מצוידת בזנב ארוך שמאפשר לה לתמרן בסבך שבו היא חיה ומקננת. אוכלת חרקים. יש לה שירה יפהפייה שאפשר לשמוע כמעט בכל פינה.
נפוצה ברוב הארץ מהחרמון עד מצפה רמון.
בונה קן יפהפה בצורת אגס סגור, מתחילה בקינון באמצע החורף, ובעצם היא הציפור הראשונה שמקננת.
חסרת פחד, קולנית מאוד, למרות שהיא קטנה.
היא תעמוד בנקודה הכי גבוהה בשטח, מסוגלת לעבור טלטלות קשות (רוח חזקה, סערה) ולהישאר יציבה, ייחודית רק אצלנו.
רכילות: מגיעה לבגרות מינית תוך שלושה חודשים, נאמנה ככל הניתן, אולם מאחר שנטרפים ממנה המון פרטים, גם אם נאמנים הם חייבים "להמשיך הלאה בחייהם".
|
|
|
נוצר: |
11/12/2007 |
| |
עודכן: |
12/12/2007 |
|
|
|
|
|
מוטי היינריך
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עופר וולפסון
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תלם יהב
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|