בית המשפט העליון דחה (יום ד', 12.12.07) את ערעורו של שוכר חדר על קביעת בית המשפט המחוזי בחיפה, כי לא פינה את החדר משום שהשאיר בו בריכת ג'קוזי.
האיש, אריאל ווינר, שכר חדר בבניין בבעלות חברת מגדלי אלישע. בשנת 2005 הגיע להסכם פשרה עם החברה שלפיו יפנה את החדר ותמורת זאת יקבל ממגדלי אלישע 40,000 שקל. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין. ווינר אומנם פינה את החדר במועד, אבל מגדלי אלישע סירבה לשלם לו הכסף בנימוק שהוא לא פינה את החדר. החברה הסבירה כי הוא השאיר שם בריכת ג'קוזי, לאחר שפירק את המנועים.
ווינר הגיש את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. החברה טענה כי אינה חייבת לו דבר, אך ראש ההוצאה לפועל קבע כי ווינר פינה את החדר כמוסכם ועל החברה לשלם לו 40,000 שקל, שאם לא כן ינקטו נגדה הליכי הוצאה לפועל.
על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. הערעור התקבל, ובית המשפט קבע כי פירוק המנועים בלא לפרק את אמבט הג'קוזי עצמו אילץ את החברה לפרקו בעצמן כדי שתוכל לעשות שימוש בחדר. מכאן שווינר לא פינה אותו.
אבן שאין לה הופכין
על-כך שב וערער ווינר לבית המשפט העליון. הוא טען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קבע כי לא פינה את החדר, שכן השארת הג'קוזי במצב שבו הושאר לא חרג מההסכם.
בהחלטתו לדחות את הערעור קבע השופט סלים ג'ובראן כי ערעור שני מוגבל למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית. במקרה הנדון, אין בבקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית כזאת.
עם זאת, העיר כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. כפי שעולה מההסכם בין הצדדים, ניתנה לווינר אפשרות לפרק את בריכת הג'קוזי במלואה, ובכפוף לסגור את הבור שייווצר במקום. אך הוא בחר לפעול בדרך שלא נקבעה בהסכם, מעין דרך ביניים בין פירוק הג'קוזי והחזרת המצב לקדמותו לבין השארת הג'קוזי בשלמותו, במצב פעיל. בכך השאיר את הג'קוזי בחדר כאבן שאין לה הופכין. בדרך זו, לא ניתן לומר שהוא פינה את החדר כשהוא פנוי לשימוש, שכן היה על החברה לפנות בעצמה את הג'קוזי, או לחלופין להתקין בו מנועים.
השופט חייב אותו לשלם שכר טירחת עורך דין בסך 5,000 ששקל.
