שופטת בית משפט השלום בחיפה, יעל פרדלסקי, גזרה 7 חודשי מאסר בפועל על קולקר זימל, בן 60, בעל החברות "רישתון" ו"ליבל דום" שהורשע על-פי הודאתו במסגרת עסקת טיעון, בעבירות של אי העברת ניכויי מס הכנסה משכר עובדים וקבלני משנה בפברואר 2001 - מארס 2002 בסך 767,906 שקל, ובאי הגשת דוח במועד לשלטונות מע"מ. כמו כן גזרה עליו 8 חודשי מאסר על תנאי, קנס של 60,000 שקל, והתחייבות על סך 20,000 שקל שלא יעבור עבירה דומה. חברת "רישתון" הורשעה ונענשה בנפרד. חברת "ליבל דום", שאינה פעילה זה חמש שנים, עומדת לדין.
בגזר הדין כתבה השופטת כי החברות של זימל נתנו שירותים לענף ההיי-טק ופעלו עד מאי 2002. בשיא פעילותן העסיקו החברות מאה עובדים, פרנסו בתי אב רבים ושילמו מיסים כחוק. עקב המשבר בענף ההיי-טק קרסו החברות. זימל הזרים לחברות את כל הונו האישי, לרבות קרנות פנסיה וביטוחים, נקלע למצוקה כלכלית, נכנס להליכי פשיטת רגל ואיבד את כל רכושו. הוא לא העביר כספים למס הכנסה בשל המצוקה הכלכלית שאליו נקלעו החברות והעדיף לשלם לעובדיו משכורות.
שלושה ניתוחי מעקפים
ההגנה טענה כי זימל סובל ממחלת כלי דם, דום נשימה בשינה, מחלת לב, סוכרת ויתר לחץ דם ועבר שלושה ניתוחי מעקפים. הוא משתכר כ-9,000 שקל ברוטו ומעביר מחצית מהסכום לאשתו בנפרד. עוד מתברר כי הוא שירת בצה"ל ביחידה מובחרת, השתתף במלחמות ישראל, נפצע במלחמת ששת הימים בראשו וברגלו ומטעמים אידיאולוגיים לא הגיש תביעה נגד המדינה ואף המשיך להילחם במלחמת יום כיפור ובמלחמת שלום הגליל. בשנים שבהן החברות שגשגו, תרם באמצעותן כספים רבים לבתי חולים ולצה"ל.
בגזר הדין ציינה השופטת כי על-פי הפסיקה, הימנעות מהעברת כספי ניכויים מהווה עבירה גם במצבים שבהם לפרט עומדת הברירה, בין עיכוב כספי המיסים שבידו לבין התמוטטות כלכלית, שכן לפרט אין זכות לבסס את המשך פעילותו העסקית על כספים שאינם שייכים לו.
כמו כן ציינה כי זימל לא הסיר את המחדלים שעליהם הורשע, ולכן מן הראוי היה להטיל עליו עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי מרתיע וקנס מרתיע. עם זאת, התחשבה בהודאתו שחסכה זמן שיפוטי ובנסיבותיו האישיות, ואישרה את עסקת הטיעון.
