ב-16 בדצמבר, 1947, בנו שני ממציאים ממעבדות Bell, וולטר ברטיין וג'ון ברדין (Walter Brattain & John Bardeen) את הטרנזיסטור הראשון בעולם. ההתקן שבנו השניים נקרא Point Contract Transistor, והיה מסוגל להעביר חשמל ולהגביר סיגנלים. לא הרבה אחריהם, הצליח ויליאם שוקלי (William Shockley) לבנות את ה-Junction Transistor, טרנזיסטור אשר היווה פריצת דרך של ממש.
מתכווצים עם הזמן לטרנזיסטורים הייתה חשיבות רבה בדרך בה מידע נשמר ומאוחסן, והשפעה על הדרך בה סיגנלים נשלחים. מאפיין חשוב נוסף ופחות צפוי שהיה לטרנזיסטורים הוא יכולתם להתכווץ בקצב קבוע לאורך זמן, מה שמאפשר לטרנזיסטורים ומוצרים חשמליים להפוך עם הזמן למהירים וזולים יותר באופן קבוע, בהתאם לחוק מור הידוע.
חוק מור זה עודד משקיעים רבים להשקיע סכומי כסף עצומים בתעשיה, מאחר וחוק מור מבטיח שתוך כשנה וחצי לערך ניתן יהיה להציע מוצר זול, קטן ומהיר יותר. עם זאת, חוק מור הפך גם לאיום עבור חברות מסויימות. החברות אשר בחרו שלא להשקיע בטכניקות ייצור חדשות או במרכיבים חדשניים מצאו עצמן במהירות מאחור, ולכן הפכה החדשנות להכרחית להישרדות.
מה יהא על חוק מור? רבים מאמינים כי חוק מור לא יהיה עוד רלוונטי בסביבות שנת 2020. המבנים בתוך הטרנזיסטורים, בעיקר שכבת הבידוד הנקראת ה-gate oxide, תורכב בעתיד ממספר אטומים ספורים, מה שיקשה על הקטנה נוספת של הטרנזיסטורים.
עם זאת, האופטימיסטים מאמינים כי יצרני שבבים יפסיקו אולי לכווץ טרנזיסטורים, אך יתחילו לערום אותם זה על זה. לטושיבה יש כבר עכשיו תוכניות לזיכרון תלת-ממדי, וגם באינטל וב-IBM עובדים על טרנזיסטורים עם שניים ושלושה שערים - מה שיספק אפקט דומה לזיכרון התלת-ממדי.
הידיעה הופיעה ב-3 מקורות מובילים בעולם.
CNET PCWorld ITPro
