רחל גולדברג תבעה את חברת א.ל.מ רשת חשמל ואלקטרוניקה בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה לאחר שקיבלה דגם של מקרר מתוצרת סמסונג שונה מזה שהוזמן. לדבריה, קנתה דגם 62 T בעל נפח של 505 ליטר, תמורתו שולם 5,177 שקל ובפועל קיבלה מקרר, קטן יותר, עם נפח של 490 ליטר. בכך ראתה הפרה של ההסכם ואף נגרמה לה עוגמת נפש.
בכתב ההגנה השיבה הנתבעת שמדובר באותו מקרר וקיימות שיטות שונות לבדיקת נפח. כמו כן שהיצרן מדד את המקרר וקבע שהוא בעל נפח של 505 ליטר בעוד שמכון התקנים, שמשתמש בשיטת מדידה שונה, קבע שנפח המקרר הוא 490 ליטר. "מכון התקנים מאפשר סטייה של 3% והמקרר אושר על ידו".
בפסק דין שניתן בחודש שעבר, בהעדר הצדדים, קיבלה השופטת ג'אדה בסול את התביעה לאחר שקבעה שהתובעת הוכיחה אותה וחייבה את הנתבעת לשלם לה 800 שקל בגין פער הנפח שבין המקררים בתוספת 200 שקל הוצאות משפט.
השופטת הפנתה לסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן הקובע שעוסק לא יעשה דבר שעלול להטעות צרכן בעניין מהותי בעסקה. "בזמן רכישת מקרר, הנפח הינו מהותי. העובדה שקיימות מספר שיטות מדידה לא פוטרת את העוסק לפרסם מידע אחיד ומתואם לצרכן ולספק את מלוא המידע החיוני אודות אותו מוצר שהעוסק מוכר ליצרן. על הנתבעת להתאים את הנתונים שבהם היא משתמשת בעת שיווק המוצר על-מנת למנוע הטעיה או מצב שעל הקבלה נרשמת מדידה אחת ועל המוצר מדידה אחרת". השופטת הדגישה שהנתבעת הפרה את חובתה כעוסק כלפי התובעת כשלא מסרה את מלוא המידע על המקרר וגרמה לה להטעיה ועל כן עליה לשלם פיצוי.
