אהבת בשר ודג <br>

סוף דצמבר. שבת בבוקר. שמש בודדה ברקיע כחול משוועת לחברתו של ענן תועה. גורנישט. הטמפרטורה עולה בכל שנייה שחולפת ונדמה שבקצב הזה עד הצהריים יהיה פה שרב. סוף דצמבר, קולטים? נתוני מזג האוויר האלה לא היו מעניינים אותי אלמלא השכמתי קום ויצאתי עם פסקל, רן פסקל, לכיוון צפון. אני, הוא ועוד מיליון וחצי שוחרי שמש מתושבי גוש דן. נפגשנו איתם כבר בגלילות, עם כל אחד ואחד מהם. מרוב שהיה כיף נסענו מאד לאט. ממש לא רצינו שהזמן יעבור. אז הוא לא עבר. הוא פשוט נעצר לשעתיים, עד שהגענו לשפיים. אם לא היינו צריכים להמשיך משם עד צפונית לנהריה, זה יכול היה להיות משעשע. משפיים צפונה זה נראה מעט שפוי יותר, ותוך שעה וחצי אנחנו כבר בכפר ורדים. לצד הכביש המחבר את הכפר היוקרתי לכפר הערבי תרשיחא, תוכלו למצוא את הביסטרו בר "אלומה". אנחנו מצאנו, והייתה חגיגה.

נכנסים אל תוך חלל אינטימי מעוצב במוטיבים חוזרים של עץ ובניחוח של בית חמים וכפרי. המקום מלא למחצה על אף השעה, שכבר הפכה למאוחרת. תפסנו שולחן צדדי ונשמנו לרווחה לצלילי המוזיקה המרגיעה שברקע. אם יודעים לייצר באלומה הגלילית אוכל כמו שיודעים לייצר אווירה, נראה שהולך להיות טעים.

פסקל פותח בקרפצ'יו, כהרגלו. המנה מורכבת מפרוסות דקיקות של בשר עגל בשמן זית ובלסמי, שבבי פרמזן וירקות מוחמצים (40 שקל). לשמחתנו, ההחמצה היחידה במנה היפה הזו הייתה של הירקות שהיו פשוט נהדרים. אני פתחתי במזה ים תיכונית, או בתרגום מגלילית לעברית: בורק במילוי גבינות ובזיליקום על מצע סלסת בצלים; פלפל וצנוברים עם סלט תרד וחומוס; חציל קלוי עם קוביות ברינזה וממרח אגוזי מלך ושום. נשמע מסובך. בפועל, מדובר במנה שתיאורה גדול יותר ממידותיה ובכזו שלא הלהיבה אותי יתר על המידה. מהצצה נוספת בתפריט נדמה שסלט השעועית הירוקה עם הפסוליה ברוטב ויניגרט שמתומחר ב-44 שקל, כמו המנה שלקחתי, עשוי היה להיות השקעה נבונה יותר.

העיקריות יצאו לדרך. פסקל עם מנת פירות ים, קדירה גדולה למראה המלאה עד למחצית גובהה במיקס של פירות ים (קלמארי, שרימפס, סקאלופס ומולים), מיני אטריות לא מזוהות ורוטב אחד מעולה. פירות הים טריים, טעימים וחשוב לא פחות - רבים. פסקל נהנה, אני טועם ומבסוט בשבילו. 94 מרשרשים עולה הקדירה החורפית הימית הזו. זול זה לא, אבל בשביל אוכל טוב משלמים. אני שילמתי מעט פחות בשביל מנה טובה לא פחות של דואט בשרים - סטייק צוואר לבן וסטייק פילה לבן, שזיפים מתוקים בצד וכתוספת סוג של עוגה עשויה סולת שספגה את רוטב הבשר והגיעה למידת נימוחות שמיימית שרק סולת עשויה נכון יכולה לקבל. הסטייק היה מעולה, אם כי נטישתו את הגריל דקותיים מוקדם יותר הייתה משדרגת אותו פלאים. תוספת של סלק קטן ממולא בשר בצד ורצועת כרוב אדום מאודה הפכה את 86 השקלים שהמנה הזו עלתה למוצדקים ביותר שאפשר להוציא בתרשיחא בפרט, ובגליל בכלל.

סיימנו במנת "עינוגי חורף" אחת לשנינו, שילוב מנצח של טעמים וטמפרטורות בעלות של 42 שקל. אם הקינוח החורפי הזה הספיק לשני חיות במידותינו אין סיבה שלא יספיק לזוג במידות נורמליות יותר. את הארוחה ליוו שתי כוסות יין אדום ושתי כוסות מקיאטו (שלא ישעמם לקינוח בפה). לא חשבתי שאיהנה כל כך מנסיעה צפונה. לכל הפראיירים שהסתפקו בשפיים אני ממליץ להמשיך עוד קצת צפונה בשבת השמשית הבאה.