|
|
[צילום: מסעדת מא ביסטרו בר ]
|
|
|
|
|
זה נראה כמו פילם נואר קלאסי. הבניין הוא בית מגורים בן שתי קומות, מעל לסוכנות השכרת רכב באמצע הרחוב הראשי של העיר. כשנכנסים פנימה נפתחת דלת לתוך חדר מדרגות אפלולי. כבר התחלנו לדמיין את האמפרי בוגארט יושב עם המעיל, כשבצידו השני של החדר אדי וליאנט, הבלש שמצא מי הפליל את רוג'ר רביט, שניהם חוסים בצילו של עשן סיגריות בלתי אפשרי האופף את המקום.
המציאות במא ביסטרו, פאב-מסעדה מופלא וייחודי ברחובות, הייתה קצת שונה, אם כי הדמיון השיק לה מעט. עשן סיגריות אין, מלבד במרפסת, והנוכחים הם לא בלשים ומאפיונרים אפרוריים אלא צעירים וצעירות (גם רווקים ורווקות, האח! הידד!). והיכן הדמיון הופך למציאות בכל זאת, תשאלו? ראשית, בעובדה שאכן מא ביסטרו היה בעברו דירת מגורים, כך שהמונח "אווירה ביתית" מעולם לא היה נכון יותר. שנית, משום שאלמנטים מסוימים בכל זאת מגניבים תחושות נוסטלגיות, כמו הטפטים שעל הקירות העליונים וטלפון חוגה צהוב שנח לו ליד השולחן שלנו. אני בטוח שהיו עוד כמה אנקדוטות נחמדות שכאלה, אבל לא הספקתי לבדוק את כולן. הייתי רעב מדי.
וכשרעבים, אוכלים, ולמא ביסטרו יש לא רק אווירה טובה ונינוחה, אלא גם אוכל טוב. בענף המסעדנות, שבו משימת ההישרדות הופכת לקשה יותר ויותר, יש סיבה מדוע מקום קיים שמונה שנים. כן, שמונה שנים. אז לפני שאני מתאר לכם מא העניינים, רק אגיד לכם מא אומר המונח "מא" (הו, הו, משחק מילים משעשע שכזה, אני שנון היום. זה הכל בזכות שותפי לארוחה, הג'מוס הדוחה הזה). מא פירושו חשיבות ה"אין", הרווח שבין דברים (בכל תחומי החיים). אבל אנחנו רק קיווינו לגלות את משמעות ה"יש", ומצאנו אותה על הצלחות שלנו, במנות עצומות ובלתי מתכלות. למקום עשרות סוגי אלכוהול, ליקרים, קוקטיילים ויינות, אבל אנחנו הלכנו על הבחירה הסולידית - כוסית יין שיראז אוסטרלי אדום (29 שקל) וג'וני ווקר בלק לייבל (46 שקל). ואז, רק אז, התפנינו לאוכל. אלוהים ישמור, בהן צדק מודים אנו, הג'מוס והמושך בקולמוס, שמנות כאלה לא ראינו כבר הרבה זמן. זה התחיל במרק הבצל (26 שקל), צלחת עצומה שלא ממש מאפשרת לגמוע את כולה, והמשיך עם שני פתיחים מפלצתיים. האחד הוא חציל קלוי עם טחינה ורוטב צ'ילי (28 שקל). החציל, אגב, חולני בגודלו. המנה השניה היא חזה עוף בטמפורה (39 שקל), מנה פשוט עצומה ובלתי ניתנת לסיום. כבר אחרי הראשונות הרגשנו שזהו, אנחנו מכאן לא יוצאים חיים.
ואז באו המנות העיקריות - פסטת כבדים (44 שקל) עם עגבניות מיובשות, פטריות וכבדים בציר בקר אדום, ופילה סלמון צרוב על הגריל (62 שקל). לא יכולנו לנשום, אבל הרי צריך לפנות מקום לקינוחים, אז לקחנו וופל בלגי פסיכוטי לחלוטין (38 שקל, יא ווראדי, איזה גודל) ופירמידת מא (36 שקל) - שכבות ברולה וביסקוויט בננות ורוטב קרמל חם (36 שקל). הסיפור הזה היה מאוד לא אנושי, אני חייב לציין. את הדרך לאוטו עשינו בזחילה, ואלמלא היינו מקנחים בדז'סטיף פרנט ברנקה (28 שקל), היינו נשארים לישון שם. אוי, כמה שזה היה גדול. אל תשאלו את עצמכם מא ולמא - פשוט תגיעו למא ביסטרו.
