"בישראל של היום - ילדה יכולה למות מול המצלמות מבלי שאף אחד יזדעזע". כך טוען הסופר עמוס עוז, בביקורת חריפה על החברה הישראלית שהשמיע בכנס הרצליה ה-8 לחוסן לאומי של המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה.
לדברי עמוס עוז, "הכיבוש המתמשך משחית את התרבות הישראלית. הכיבוש הוא פשע ועוול ובחברה הישראלית אין רגישות לעוול.
הרגישות לעוול היא התכונה המאפיינת את ישראל לדורותיה".
עמוס עוז נאם בכנס על אודות היהדות החילונית במאה ה-21. הוא תיאר במער, כדבריו, את תרבות הווכחנות כחלק מהתרבות הישראלית. "תרבותנו היא תרבות של מו"מ, שקלא וטריא. לא מקרה הוא שמתרבות וכחנית זו יצאו גדולי החדשנים ומתקני העולם שבכל הדורות. הויכוחים הפנימיים שמשסעים אותנו ומביכים לעיתים את יהודי התפוצות, הם ויכוחים בעלי עומק המעלים שאלות יסוד יהודיות שאין כמותן, מי אנחנו, מה מנחה אותנו, מה תכלית החיים ועוד".
זכות היא דבר שהזולת מכיר בו, אמר עוז. כל דבר שהזולת לא נכיר בו היא תביעה. לפיכך, התיישבותנו בהתנחלויות יהודה ושומרון היא תביעה ולא זכות ואת זה אסור לנו לקבל.
עוז תיאר את מה שקרה ליהדות האורתודוקסית כאסון היסטורי. לדבריו, היא נפגשה באירופה הקרה וקפאה על מקומה. "אני חושב שהליבה הרדיואקטיבית של תרבות ישראל עברה מהעולם החרדי אל התרבות העברית החילונית. יש מצב של תחרות סמויה בין התפוצות לישראל, כאשר ידה של ישראל על העליונה. מאבק זה קשור לעובדה שקמו ליבות רוחניות חדשות. אולם, השפה העברית היא הנקודה המכרעת".
עוז הדגיש, כי תרבות נמדדת גם ביצירות קולקטיביות ולא רק ביצירות אינדיבידואליות - ויש לישראל מספיק יצירות קולקטיביות להתפאר בהן. אפילו העיר ת"א, טוען עוז, היא יצירה קולקטיבית של מדינת ישראל - עיר תוססת, דינמית, יפיפייה-מכוערת כזאת.
