בר או מסעדה? לאכול טוב באווירה שקטה או לשתות טוב באווירה רועשת? הרבה מאוד מקומות זנחו כבר מזמן את ההבחנה המתודית הזאת בין מקום לילי של צריכת אלכוהול לבין מקום המספק אוכל טוב ורשימת יין מכובדת. לא בכדי בעשור האחרון התארים שמוצמדים לשמות המסעדות עברו שדרוג סמנטי; כבר לא מדובר בסתם "מסעדה" אלא ב"רסטו בר", "ביסטרו בר", "בית אוכל ויין" או כל וריאציה אחרת של שם המשלב בין השניים. בין כל בליל הטייטלים הזה ניצב כבר קרוב לעשר שנים ה "ננה בר", מוסד תל אביבי ותיק שהיה אולי בין מביאי בשורת השילוב האולטימטיבי הזה שבין בר ומסעדה.

כנביא הבשורה, הננה בר, שכבר יותר משבע שנים ניצב בשכונת נווה צדק, עוד שומר על ייחודו מול כולם. לא רק העיצוב של המקום שונה, זהו אחד המקומות היחידים בהם פועלים שני חללים נפרדים המספקים חוויה שונה בתכלית. החדר הפנימי בננה הוא חדר העומד בפני עצמו, עם שולחנות ואווירה רומנטית ורגועה, ואילו את חלל הכניסה תופס בר גדול עם עמדת די.ג'יי וספות שנראה כמו בר לכל דבר.

למרות שהתוכנית האידיאלית לערב במקום כזה תתחיל בדרינק על הבר לחימום האווירה ותמשיך במעבר לשולחן לארוחה טובה, החלטנו לא להיות קונפורמיסטיות ולפתוח דווקא באזור השקט של המקום. הסיבה לכך דווקא יותר קונפורמיסטית: רציתי קצת שקט לשיחת קאטצ'-אפ ארוכה עם חברה שחזרה לתל אביב אחרי גלות של שנה במושב שכוח אל. הנחתי שהעיצוב המיוחד של הננה בר, הכולל הרבה צמחיה וירוקת, במרכזה של השכונה הכי שקטה בתל אביב ירכך קצת את המעבר החד שלה מן הטבע אל חיי הלילה האורבניים. הנחתי נכון.

פתחנו בקוקטייל שרקח עבורנו הברמן, שהתבסס על תפוזים, דובונה וודקה והיה מתקתק ומצוין (מחירי הקוקטיילים נעים בין 35 שקל ל-42 שקל). במהרה הסתבר לנו שרוחות של שינוי תקפו לא רק את חבריי הקרובים אלא גם את הננה בר. המקום מתהדר בימים אלה בשף חדש העונה לשם פיטר סוקולסקי (תודו שעם שם כזה אפשר לצפות או לאוכל טוב או למחזה טוב), ובחנות יין חדשה שנפתחה ממול למסעדה, חנות עם אג'נדה פטריוטית שאפילו וינוגרד לא ישנה - רק יין ישראלי. כמובן שגם תפריט היין של המסעדה ישודרג בהתאם ויתהדר בקרוב במרכולת המקומית.

לכבוד כל אלה החלטנו להביע סולידריות ולנשנש מעט, ובחרנו 3 מנות ראשונות ברוח קלאסית: חלקנו טבעות קלמארי מטוגנות שהוגשו עם איולי אריסה חרפרף (55 שקל), קרפצ'יו בקר שנצרב קלות בשמן שומשום וסויה (47 שקל) ונתחי אנטרקוט בזעתר על טחינה ועלי רוקט (55 שקל). המנות היו פשוטות וטעימות, אם כי מתומחרות בנדיבות מה.

עם בטן מלאה הרגשנו מוכנות לחוש קצת יותר את הרוח הלילית ועברנו לבר, מחוזקות בעוד מנת קוקטייל מצוינת, לסיום הערב בבהייה חסרת חושים בברמן המלהטט שממולנו והתמסרות לצלילי הדי.ג'יי הנשית שאיישה את העמדה. לא משנה איך תקראו לזה, מקום שמשלב את האלכוהול, האוכל והמוזיקה על בלטה אחת הוא מבחינתי סוג של הצלחה.