|
|
חיים ומלי אורן עם בתם ניצן
|
|
|
|
|
"משפחות חורגות" אינה רק תוכנית טלוויזיה פופולרית המסייעת למשפחות באמצעות מאמנים מקצועיים לצאת מהמצוקה הכלכלית לדרך חדשה של ניהול נכון יותר של חייהם. משרד החינוך הישראלי מנהל בצנעה פרויקט של מתנדבים המאמנים לחיים בני נוער יוצאי אתיופיה המתחנכים בפנימיות, מתוך מטרה לחשוף את בני הנוער האתיופים לאפשרויות חדשות בחברה הישראלית. אוכלוסיה זו נבחרה מתוך הנחה, כי היא בעלת מקורות תמיכה חלשים בחברה הישראלית. החניכים שנבחרים להשתתף בתוכנית עוברים הכנה והכשרה להשתתפות בה הכוללת תיאום ציפיות.
המאמנים הם אנשים בוגרים ומצליחים בחברה הישראלית, התורמים ממרצם ומזמנם למען בני הנוער ללא ליאות וללא חשבון. הם נפגשים אחת לחודש כדי לקבל משוב, להתייעץ וללמוד האחד מניסיונו של זולתו. האגף לחינוך והדרכה במנהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער במשרד החינוך מלווה את הפרויקט באופן שוטף וקבוע וכן הוקמה ועדת היגוי, בה חברים מתנדבים, המשתפת פעולה עם רכזת הפרויקט.
חיים ומלי אורן, תושבי ת'ורנהיל, שלקחו תחת חסותם נער אתיופי במסגרת הפרויקט, מספרים ל'שלום טורונטו', כי "האימון לחיים" מתנהל במפגשים אישיים שוטפים של המאמן והחניך. המפגשים, הם מציינים, נועדו "לאמן לחיים" את בני הנוער בדרך של שיחה, יציאה משותפת לבילוי או טיול וכל רעיון אחר המקובל על שני הצדדים. המאמנים עוזרים בפתרון בעיות, מחזקים, דוחפים וחלק גדול מהם יוצרים קשר טוב עם המשפחות. לחניכים יש אפוא כתובת נוספת ומשמעותית בחברה הישראלית אליה הם יכולים לפנות.
את הנער האתיופי ליוו מלי וחיים בדרכו בלימודים ובעת גיוסו לצה"ל. הם סייעו לו ללמוד את השפה, להכיר את המנהגים של הארץ החדשה, להצליח בלימודים ובעיקר לתת את ההרגשה שיש על מי לסמוך ועם מי להתייעץ בעת צרה. כיום הנער האתיופי הפך לאיש קבע בצה"ל המפרנס את משפחתו בכבוד ועוזר לאחיו ולאחיותיו לפלס את דרכיהם בחברה הישראלית.
מהות הקשר אינה מובנית מראש כדי שאפשר יהיה ליצור דיאלוג הבונה את המערכת. כל אחד מהמאמנים יכול לתרום לבני הנוער בדרכו ובקצב שלו. המאמנים אגב מתחייבים ליטול חלק בפרויקט לתקופה שאינה פחותה מחצי שנה. קבוצת הפיילוט הראשונה החלה לפעול באוקטובר 2001 במפגש בין קבוצת מתנדבים מכוכב יאיר עם ילדי פנימיית הכפר הירוק. כיום ל-20 בני נוער בכפר הירוק יש מאמנים לחיים מהישובים כוכב יאיר, צור יגאל, כפר סבא, הרצליה, רעננה תל אביב ועוד. הפרויקט הורחב לפנימיות נוספות ובהן בן שמן ועיינות.
מלי וחיים רואים בפרויקט זה תרומה אמיתית של אנשים טובים באמצע הדרך למען החברה. הפרויקט עושה רבות לחניכים ואף לבני משפחתם. החניכים מעשירים את עולמם בתוכן ובחוויות מיוחדות, הדימוי העצמי שלהם מתחזק והם מגיעים לחברה הישראלית מוכנים יותר ובעלי עוצמה רבה יותר.
הקשר של חיים ומלי עם החניך האתיופי נשמר גם לאחר שעקרו לקנדה והם רואים בסיפוק רב ברכה לעמלם. לדבריהם, ראוי שהקהילה היהודית תכיר את הפרויקט החשוב הזה ותנסה לסייע ביכולותיה שלה לקדם את שילובם של העולים האתיופים בחברה.
