חגית אמויאל תבעה באופן אישי מנהל שכיר בתאגיד מרפאות אריאל בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה וביקשה שישלם לה 12,000 שקל. מכתב התביעה עלה שאמויאל נפגשה עם הנתבע בחודש יולי 2005, בסניף של מרפאות אריאל ושילמה לו 5,900 שקל ב-10 המחאות על סך 590 שקל לצורך ניתוח פלסטי באף. למחרת קראה בעיתון שמרפאות אריאל התפרקו ולא ניתן היה להשיג את הנתבע. אמויאל נותרה קירחת מכאן ומכאן: היא לא נותחה באפה והכסף ששילמה "הלך". לדבריה, הנתבע אשם ישירות למחדל. "הגעתי למסקנה שהנתבע גנב את הכסף... אני רואה אותו אחראי באופן אישי".
בכתב הגנה טען הנתבע שאין יריבות בינו לבין התובעת שהיתה לקוחה של מרפאות אריאל בה שימש כמנהל שכיר בדרג זוטר ולא כבעל מניות. כמו כן שאת ההמחאות העביר לחברה. לדבריו, לא ידע שהחברה תקרוס והדבר נפל עליו כרעם ביום בהיר. הוא נותר ללא עבודה ולא קיבל זכויות סוציאליות המגיעות לו כדין. הנתבע ביקש לדחות את התביעה.
בפסק דין שניתן בחודש שעבר, דחה השופט גד אנגל את התביעה ללא חיוב בהוצאות על-מנת שלא להכביד עם התובעת. "מי שמבקש להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד בתאגיד, נדרש להצביע על עילה ספציפית נגדו ולהניח תשתית ראייתית שממנה עולה כי בעל התפקיד קיים את יסודותיה. אם לא יעשה כן, יוכל אולי להיפרע מן התאגיד אך לא מבעלי התפקיד בו".
השופט הוסיף כי בדיון, הפריכה התובעת את טענתה שהנתבע גנב את הכסף והודתה שהסכום ששולם נמצא בחזקת המפרק שמונה לחברה. "הנתבע כבעל תפקיד בחברה, עבד במסגרת עבודתו בתפקיד ניהולי כשכיר, ופעל כנדרש. היה על התובעת להגיש תביעת חוב נגד החברה ובמסגרת הליכי הפש"ר. מן האמור לעיל ובהעדר עילה ספציפית נגד הנתבע, הריני סבור כי במקרה דנן, אין מקום לחיובו של הנתבע באופן אישי".
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
