שנתיים לאחר תחילת יישומו של חוק החרמת כלי-רכב, מתברר כי לחוק יש מידת הרתעה גבוהה. ממצאי סקר שנערך עבור "עמותת אור ירוק" מראים, כי תנאי הכרחי למימוש מיטבי של הפוטנציאל ההרתעתי הטמון בחוק, הוא בניית מערך הסברתי, שילווה את יישום החוק ויבטיח שתושג הרתעה בקרב הנהגים.
בסקר, שנערך בקרב כ-500 מרואיינים, המהווים דגם מייצג של האוכלוסיה היהודית הבוגרת (בני 18 ויותר), הצהירו 73.3% מהאזרחים כי החוק מרתיע אותם מלבצע עבירות באופן אישי. 58% מהמרואיינים סבורים שהחוק ירתיע נהגים אחרים מלבצע עבירות.
המודעות לחוק לאורך זמן רשמה עלייה מינורית. בנושא נהיגה בהשפעת אלכוהול חלה עלייה משמעותית בשיעור המודעות.
עם זאת, מודעות הציבור לעבירות שבגינן אפשר להחרים כלי-רכב היא נמוכה. העבירה שצוינה בשכיחות הגבוהה ביותר לאחר נהיגה תחת השפעת אלכוהול, היא נסיעה באור אדום, אף שעבירה זו איננה מופיעה כלל ברשימת העבירות החמורות שהחוק חל עליהן.
על-פי הנתונים שבידי העמותה, מתחילת יישומו של החוק הוחרמו במדינת ישראל קרוב ל-16,000 כלי-רכב: יותר מ-6,000 ב-2006, ויותר מ-10,000 ב-2007.
יישומו של "חוק השבתת כלי-רכב" הוחל מתחילת מאי 2006. החוק מעניק למשטרה ולבתי המשפט סמכות להשבית רכב בו בוצעה שורה של עבירות חמורות. השבתת רכב אפשרית על-פי החוק עוד משנת 1997, אך בגרסתה המקורית עסקה רק בעבירות שיש בצידן רווח כלכלי, כגון: הסעה של נוסעים בשכר מעבר למספר הנוסעים המותר בחוק. מאז נוספו עבירות נוספות בגינן ניתן להשבית רכב, וכיום מדובר ב-16 עבירות הנחשבות כעבירות חמורות. בהן:
- נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף לרכב מאותו הסוג.
- נהיגה תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים.
- נהג המעורב בתאונת פגע וברח.
- הסעת נוסעים במספר הגבוה מהמספר הנקוב ברשיון הרכב או בתקנות התעבורה.
- בעל רכב שנתן רשות לאדם אחר לנהוג, ביודעו שהאדם איננו בעל רשיון נהיגה לאותו סוג רכב.
הממצאים העולים מסקר שנערך עבור עמותת אור ירוק מעידים על בעייתיות ביישום החוק בעיקר בהבט ההסברתי. כאשר בודקים את מודעות הציבור לחוק ולסעיפיו התמונה המתקבלת היא ששנתיים לאחר תחילת יישום החוק המודעות עדיין רחוקה מהתוצאות האפשריות בהתחשב בפוטנציאל של חוק מסוג זה.
אור ירוק סבורה, כי החקיקה בתחום החרמת והשבתת רכב היא כלי בעל פוטנציאל עצום ליצירת שינוי משמעותי בתפישה ובטיפול בעבירות חמורות, כולל יצירת "הרתעה תודעתית" משמעותית.
כיום עומדת על הפרק הצעה של המשרד לביטחון פנים, להפוך את התקנות לעניין מגרשי האחסנה מהוראת שעה לתקנה קבועה. למרות שעדיין לא בוצע מחקר מלווה לגבי מגרשי האחסנה, ישנה חשיבות רבה להפיכת החקיקה כולה בנושא לקבועה. בשלב הנוכחי, הגורמים הרלוונטיים עוסקים בבניית המכרז למחקר.
ועדת שיינין בוועדת שיינין שהתקיימה במסגרת התוכנית לטיפול בתחום החקיקה, האכיפה והענישה, נקבע כי אחת המטרות היא להתאים את החקיקה ואת העונשים למצב שבו יש ריבוי עבירות ותאונות.
בוועדה נאמר כי יש לכוון את הענישה לפסילת רשיונות נהיגה, ובעת ובעונה אחת להשבתת הרכב, שבו בוצעה העבירה, ובמקרים הולמים גם לעונשי מאסר. התפיסה הכללית של החוק רואה את הגורם האנושי כעיקרי, אם לא יחידי, ליצירת עבירות תעבורה, או לתאונות דרכים. הגורם האנושי אחראי גם על מניעת התאונה, ואחראי לבטיחות התנועה. לפיכך, יש לקבוע את אחריות הרשויות לבטיחות התנועה, על כל הכרוך בכך ואחריות הנוהג ובעל הרכב לתוצאות העבירה או התאונה.
הניסיון הבינלאומי מחקרים שנערכו על החרמת כלי-רכב בארצות הברית ובקנדה, מראים שהחרמה קשורה בהפחתת מספר העבירות החוזרות של נהגים שכלי רכבם הוחרם ובהפחתה של ביצוע עבירות אחרות, בעיקר נהיגה בזמן פסילת רישיון או ללא רישיון. השפעות חיוביות מתקבלות בטווח הארוך, רק לאחר מספר שנים של יישום השיטה.
