ייתכן שבשל מצוקת המגורים בתל אביב, אולי בגלל האמרת מחירי הנדל"ן במרכז, ושמא עקב לחצן של העיריות באזור המרכז על הגברת הבינוי למגורים, החלה פושטת לפני שנים מעטות אופנה חדשה בתל אביב - בניית מגורי יוקרה במגדלים. הראשון לעשות זאת בעידן החדש היה אקירוב, ששלושת המגדלים שבנה, אשר מתנוססים בפינת פנקס דרך נמיר בואך מחלף ההלכה, הפכו בן יום לפניני נדל"ן שלא יסולאו בפז.
מאז פשטו ברחבי צפון ומרכז תל אביב, רמת גן ואפילו פלורנטין, מספר רב של מגדלי מגורים. כמעט בלי יוצא מן הכלל, מדובר בהתמקמות על משבצות בנייה שהיו נחשבות על מזמן כעוינות מבחינת מגורים, בצמתים רועשים ובינות לנתיבי תנועה סואנים, והפיכתן לפנינות נדל"ן מבוקשות.
אחד הסודות בקסם הנדל"ני הזה, הוא הפיכת המתחם לסגור וטבול בירק. הינשאות הדירות מעל המרחב העירוני, הופכת מיקום גרוע לנקודת תצפית מדהימה על רצועת החוף, כאשר כל תל אביב נפרשת מתחתיך. מרכזי קניות, מרכזי ספורט, איכות השכנים, נגישות לצירי תנועה מרכזיים, והמוניטין של המגורים במגדל עונים בבת אחת על שאיפות רבות של בני המאיון העליון. אך מעבר לחוויות החיצוניות, אחד מהאמצעים האפקטיביים ביותר להפוך מפלצות פלדה נוצצות לתשלובת של בתי מגורים יוקרתיים, הוא שימוש בעיצוב פנים מוקפד ותפור אישית, תוך היעזרות במערכות תפעול חכמות ויקרות.
הסוד הראשון - מערכות חכמות
רוכשי דירות מהשורה מוכנים לספוג הרבה מאוד מגבלות מראש. מגבלות כמו מספר חדרים, שטנץ קבוע מראש של מבנה הבית, מיקום חסר נוף, בסמוך לשטח ציבורי כמו חניה, גינה או חדר אשפה ועוד. לרוכשים דירות במגורי יוקרה יש במקרים רבים את הפריבילגיה שלא להיות מושפעים מהמגבלות הללו, אפילו במגדלים שצורתם ותכנונם נראה מבחוץ כתבניתי ותעשייתי לחלוטין.
אין גבול להשקעה הכספית בתכנון ובעיצוב פנים בדירות המגדלים, והיא איננה תואמת את ההשקעה בדירות רגילות. עלות עיצוב ותכנון הפנים של דירת יוקרה במגדל עשויה להרקיע עד ל-2000 דולר למטר מרובע, ובהשקעה שכזו, ניתן לערוך כל כך הרבה מניפולציות מבניות, כך שניתן להשיג כמעט כל אווירה ביתית שטענה לטעמי הדייר. והטעמים שונים, מגוונים ומשתנים השכם וערב. אחת ההוצאות המשמעותית בתכנון בית שכזה הוא במערכות חכמות המיטיבות את האוויר, הלחות, הטמפרטורה והתאורה, ולמרות שהן מאפשרות לדיירים לגור באקלים לפי בחירתם, הן למעשה חוסכות במשאבים ובחשמל. שילובן של המערכות הללו בעיצוב הדירה, ישלים את בית החלומות, ויאפשר לכל דייר חופש מוחלט בבחירת העיצוב והאווירה.
הסוד השני - עיצוב פנים בתפירה אישית
כל אדם הרוכש בית מעוניין לעצב אותו בצלם ובדמות בית חלומותיו. עיקר המשאבים יופנו לעיצוב האווירה שמשרה ביתו החדש, השימושיות שלו, והרושם שהוא משרה על האורחים. משפחות המגיעות מכפר שמריהו, מסביון או מהרצלייה פיתוח על-מנת לגור בתל אביב וליהנות מהמרכזיות השוקקת שלה, מעדיפות להעתיק את האווירה הכפרית אל הדירה במגדל המגורים. אנשי עסקים צעירים ומעודכנים מעוניינים פעמים רבות בתחושה היי-טקית מהוקצעת, קרה ומינימליסטית היוצרת רושם עז על המבקרים, בעוד משפחות ישראליות רבות דווקא מעדיפות אווירה ביתית. הקסם בהפיכת מרחב מגדלי למרחב אווירתי תפור אישית, מקבל משנה תוקף בתגובת הדיירים, ובהיקשרות המהירה שלהם למרחב הביתי החדש שלהם במגדל.
אז כיצד מגיעים לאווירה כפרית בלב מבנה פלדה? וכיצד משרים עליו אווירה קרה, או אווירה מדברית? כיצד ניתן להשיג שלוש אווירות שונות באותו חלל של מגדל המגורים?
צרפת הקטנה בלב תל אביב
על-מנת לעצב בית מגדלי בסגנון כפרי יש לעשות שימוש במספר מרכיבים בסיסיים. המשחק ביניהם ותוספות ייחודיות ייצרו את האפקט האישי בעיצוב. למשל, אווירה של בית כפרי ברוח פרובנס ניתן להשיג על-ידי שימוש נרחב בעץ, בבדים ובהקפדה על סגנון הפריטים עד לירידה לפרטים הקטנים ביותר. "הכוונה לשימוש נרחב בריצופי פרקט מעץ מלא וגושני, משוך בשמן ובעל מראה כפרי וחם. העיצוב יכלול קווים רכים לריהוט, שימוש רב בטקסטיל, שטיחים, כריות מבד כותנה בצבעים חמים ורקמות. כמו כן יתאפיין הבית בחללים מוגדרים וסגורים, המטבח יוסתר מאחורי קירות ולא יחובר לסלון, להבדיל מדירות אופן-ספייס. כמו כן יושם דגש רב על ירידה לפרטים. כך למשל דלתות ארונות המטבח יתאפיינו בפרטים עשירים ביותר, ידיות מעוצבות ושימוש בעץ גושני.
השימוש בעץ לא ייעדר גם מחדר המרחץ. מיכל ממליצה על שימוש במשטחי עץ גם באמבטיה, ולא רק במטבח ובחדר העבודה. האמבטיה תיתמך ברגליים מעוצבות, ותוצב במרכז החלל כאובייקט מבודד ויוקרתי. חדר האמבטיה יזמין גם שימוש רב בברזי זהב, שהפכו לאחרונה לפופולריים. האווירה הביתית תקבע רבות על-ידי אפקטים של תאורה. בבית בסגנון פרובנס ייעשה שימוש רב בגופי תאורה תלויים, שנדלירים ונברשות, וכן תאורה דמוית נרות. שריבוי הפרטים מצטרף לאווירה הכללית. האווירה הכפרית תיתמך גם בשימוש נרחב בקרניזים, שהם למעשה חיבורי עץ בסגנון כפרי בין התקרה לקיר.
להבדיל מהאווירה הביתית, ירצו דיירים רבים לשוות לביתם אווירה יוקרתית, קרה ומסוגננת בקו מינימליסטי. לדברי האן, בעיצוב דירה לסגנון שכזה ייעשה שימוש נרחב בחומרים קרים כמו משטחי שיש אפרפרים הבנויים אריחים של מטר על מטר ומזכירים יציקות בטון, קירות בטון חשופים המטופלים בסילר, כאובייקט עיצובי. כמו כן יעשה שימוש באלמנטים רבים מנירוסטה - החל ממעקות דרך מדרגות וקורות חשופות בחלל. התאורה תתאפיין באלמנטים מאוד מודרניים כמו גופים שקועים מתכתיים. עיצוב הפנים ישתמש בכל מרחבי הדירה בהרבה זכוכית ואלמנטים של עץ צבועים בצביעת לקה מבריקה בתנור.
להשלמת האווירה המינימליסטית, ייעשה שימוש ברהיטים בצבעים שחור, לבן, אפור. לכל הדירה יהיה לוק מאוד מינימליסטי עם השראות יפניות. כל מערכות השמע, החימום, אודיו ווידיאו יוחבאו בנישות מוסתרות. בחדר הרחצה יחופו המקלחונים והאמבט באריחי שיש גדולים שחורים או אפורים. לדברי האן עיצוב כולל שכזה יצטיין על-פי רוב בחללים גדולים ופתוחים עד כמה שניתן. לפעמים לא יהיה כמעט דבר שמפריד בין החלל הציבורי לפרטי, חוצצי איילנד בין המטבח לסלון, דלתות הזזה בין חדר השינה למגורים, או דלתות זכוכית שקופות.
סגנון קז'ואל טבעי
סגנון כפרי חמים, או נקי ומינימליסטי איננו מתאים לכל הדיירים. אפשרויות העיצוב הן בלתי מוגבלות, וניתן להשיג למעשה כל אווירה ועיצוב בהם יחפוץ הדייר. כך למשל ניתן לעצב את אותו הבית במגדל באווירה נוחה וטבעית, סביבה המקנה לבית אופי של מקום מרגוע לא מחייב, אי של שפיות מחיי הכרך הסוער. הבית בסגנון קז'ואל טבעי יאופיין לדברי מיכל האן בשימוש בבדים טבעיים, רפיות, טכסטילים בטקסטורה טבעיות המזכירים גווני מדבר. העיצוב ישתמש, בלבנים ואבנים טבעיות בעלות צבעים מדבריים "אבן חלילה", "אבן מצפה רמון" ובמחיצות טאטמי. בחדרי המרחץ ניתן יהיה למצוא אמבטיות מחופות בציפוי של אבנים טבעיות, חלוקי נחל, פסיפסים שנעשים ממקבץ ומגוון אבנים, שימוש באלמנטים של מים כמו אמות מים, ושימוש בחומרים טבעיים כמו אבני צפחה. האווירה תושלם על-ידי שימוש בגופי תאורה המחופים בבדי כותנה או פישתן בעלי מראה טבעי מדברי פשוט. על-מנת לחזק את החוויה הטבעית ייעשה שימוש בצמחיה טבעית בתוך הבית.
אלה היו רק מספר מצומצם של שיטות ודרכים להתגבר על השרירותיות שבמיקום ובצורה החיצונית של מגדל מגורים. כאמור, ניתן להגיע לכל עיצוב פנימי בו חפצים הדיירים, כשהדמיון הופך למגבלה היחידה.
