נגיסה נוספת בחופש הדיבור, או אולי הסוף לחופש הביזוי. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דרורה פלפל, הוציאה (יום ה', 20.3.08) צו המורה לאתר-NRG לחשוף את זהותו וכתובת ה-IP של גולש המכנה עצמו: "יודע דבר". זאת כדי לאפשר לחברת מזמור הפקות להגיש נגדו תביעת דיבה בגין טוקבק.
מדובר בטוקבק ("תגובית", כלשון השופטת) לכתבה שהתפרסמה באתר-NRG ביולי 2006 תחת הכותרת "תולה את הנעליים" ובה נטען כי מנכ"ל ערוץ הספורט, שכי פרנץ, התפטר לאחר 16 שנים בערוץ. הגולש "יודע דבר" טען בטוקבק כי "לפרנץ יש אחוזים במזמור הפקות, שהם הקבלן הראשי של ערוץ הספורט. הוא מוציא כאילו לעצמו את העבודות ונהנה מהרווחים. גם כשהוא פורש, הוא ממשיך להחזיק בזכויות ונהנה מהכסף בלי לעבוד קשה מדי".
בעקבות הפרסום הגישה חברת מזמור הפקות תביעת דיבה נגד NRG וזו הסתיימה בהליך פשרה. החברה ביקשה גם להגיש תביעת דיבה נגד "יודע דבר". לצורך כך פנתה לבית המשפט בבקשה להוציא צו שיורה ל-NRG לחשוף את פרטי "יודע דבר". מנגד אתר-NRG טען באמצעות באי-כוחו עו"ד פלד ועו"ד דוד כי "קיימת חשיבות להשארת האנונימיות של גולשים המביעים דעותיהם באמצעות כתיבת תגוביות".
לא מוסדר בחוק
בהחלטה על הצו למסירת פרטי גולש, התייחסה השופטת דרורה פלפל לקושי הטמון בהכרעה, לאור העובדה כי לפי שעה הנושא אינו מוסדר בחוק. החלטתה, לדבריה, מבוססת על פסיקה שהתגבשה בעקבות הלכת בית המשפט העליון. מדובר בפסק דין של השופט עמית, שבו קבע כי "כדי שתיחשף כתובתו של גולש יש להראות, בראש ובראשונה, כי למבקש היתה עומדת זכות תביעה נגד המפרסם לו זהותו היתה ידועה לו... ויש להוסיף 'דבר מה נוסף', זאת במטרה להתמודד עם החשש מ'אפקט מצנן', קרי מצב בו תיגרם הרתעת יתר וגולשים יימנעו מלהביע את דעתם מחשש שימצאו עצמם נחשפים ונתבעים בבית המשפט".
השופטת הוסיפה גם את שורת המבחנים לקיומו של "אותו דבר מה נוסף", שהעמיד עמית, כדי שאפשר יהיה לדון בחשיפת פרטי הגולשים וגם את ה"תנאים מקדמיים", להוראת בית משפט לחשיפה זהות גולש בהם: "על המבקש לנקוט צעדים מטעמו לחשיפת זהותו של אותו אנונימי, ולכל הפחות קריאה באותו פורום או אתר לגולש להזדהות בשמו, תוך ציון העובדה שהמבקש עומד להגיש בקשה לעניין זה". על התובע הפוטנציאלי גם להגיש טיוטת כתב תביעה שתוכיח את תום ליבו בבקשת החשיפה.
למעט בהתערבות
השופטת מיכל אגמון-גונן הוסיפה לדבריה נדבך לפסיקה, וקבעה כי "כאשר מדובר בחשיפת שחיתויות, לכאורה, של איש ציבור, אזי ככלל, אין לאפשר חשיפת פרטי גולשים ויש להעדיף את חופש הביטוי והאנונימיות בנושאים פוליטיים ובעניינם של נבחרי ציבור". כמו-כן, "כל עוד אין חקיקה הקובעת אחרת, יש למעט בהתערבות מדינתית ולהשאיר אותה למקרים חריגים וקיצוניים בהם העוולה האזרחית מקימה עבירה פלילית לכאורה על-פי חוק איסור לשון הרע".
בהחלטה כותבת השופטת פלפל כי ברמת העיקרון, "המפתח ל'נקיון הדיון הציבורי' הוא 'חשש של ממש' לביצוע עוולה או פגיעה בקנין רוחני". מהי רמת "החשש הממשי"? - כותבת פלפל, כי מדובר ב"רף העליון של הוכחה לכאורה".
המתפלש בבוץ צריך להבין
השיח הציבורי, לדבריה, יכול להיות "שוטף ואנונימי, כל אימת שהוא ענייני. ברגע שהבמה האלקטרונית הופכת לזירת אגרוף בבוץ, צריך המתפלש בבוץ להבין ולהפנים שאם זרק בוץ על מאן-דהוא, ובכך לכאורה יש עבירה או עילת תביעה בנזיקין או בקניין רוחני, זכאי אותו נפגע לדעת מיהו זורק הבוץ, ולהחליט מה לעשות במידע זה לאחר מכן על-פי שיקול דעתו. אין זה סוד, שגם בסיטואציות 'גלויות' לא תמיד נפגעים לכאורה או שלא לכאורה מגישים תביעה נגד הפוגע. הזכות והכוח מה לעשות במידע הם אצל הנפגע, ויש צורך לשמור על משוואה זו, בבחינת: 'לא יצא החוטא נשכר'".
"יודע דבר", לדבריה, כתב תגובית שבה הוא מייחס לחברת מזמור הפקות "מתן שוחד לפרנץ, בעת ששימש בתפקיד סמנכ"ל תפעול והפקה בערוץ הספורט וגם לאחר פרישתו, בתמורה לכך שהוא ידאג שיימסרו לה עבודות לביצוע עבור ערוץ הספורט. פרסום זה נוגע ישירות למשלח ידה, למקצועה ולמקור פרנסתה של החברה; הוא נעשה באתר אינטרנט ידוע ומוכר בציבור הרחב, בעל חשיפה רחבה מבחינת מגוון הגולשים בו. האתר מפרסם כתבות חדשותיות ואחרות בתחומי עניין שונים, כגון: כלכלה, תרבות, בריאות וכיו"ב, כאשר הפרסום הספציפי הזה נעשה בתגובה לכתבה בתחום המסווג כ'ברנז'ה - מדיה'.
לגישת השופטת, הפרסום עצמו אינו מנומק, אך הכותב מתבטא באופן נחרץ, שחורג לכאורה מהבעת דעה, עמדה, או העלאת חשדות למעשים שבוצעו לכאורה. הקורא מקבל רושם ברור שמדובר בקביעת עובדות ובממצאים בדוקים ממקור 'יודע דבר'. יודגש עוד, שהכותב קובע בתגובתו, כי החברה ממשיכה כביכול במתן השוחד בדמות אחוזים לפרנץ, גם לאחר פרישתו מערוץ הספורט - כלומר: ציון עובדות 'מוסמכות' עד עצם היום הזה".
פגיעה עסקית
בנסיבות אלה, כתבה פלפל, "אני סבורה שמבחינת תוכן הביטוי וסיכויי התביעה, קיימת לחברה עילת תביעה לכאורה לפי חוק איסור לשון הרע לו היתה זהות הכותב ידועה לה... החברה אינה אישיות ציבורית, ועסקינן בביטוי שניתן לסווגו כמסחרי-עסקי אשר לגביו, בהשוואה לביטוי פוליטי-ציבורי, התנאים לחשיפת זהות גולשים צריכים להיות פחות מחמירים... אומנם השפה שבה השתמש כותב התגובית אינה מתלהמת או קיצונית, אולם המסר הברור הוא שהכותב מייחס למבקשת מתן שוחד ו'משחק מכור' בקבלת עבודות מערוץ הספורט. יש לקחת בחשבון אפשרות לפגיעה או לפחות לחשש לפגיעה, בהמשך ההתקשרות בין החברה לבין ערוץ הספורט, בהיעדר אפשרות שלה להפריך את ההאשמות שהועלו כלפיה, בשל התדמית העלולה לדבוק בה של התנהלות עסקית בלתי כשרה; פוטנציאל הפגיעה קיים לא רק ביחס לערוץ הספורט אלא בכלל בפלח השוק העסקי בו היא פועלת. אין מדובר בתגובה שפורסמה בפורום מצומצם, או באתר מקומי, אלא באתר המכסה תחומי עניין נרחבים, ומטבע הדברים פוטנציאל החשיפה לביטוי פוגע באתר מעין זה הינו רחב".
כאמור, השופטת הוציאה צו המופנה אל-NRG ומורה לחשוף בפני מזמור הפקות, תוך 30 יום ממועד מתן פסק-הדין, את זהותו וכתובת ה-IP של הכותב שכינה עצמו 'יודע דבר' ופרסם את תגובית מס' 3 לכתבה "תולה את הנעליים" שפורסמה באתר המשיבה ביום 30.7.06."
