סקס עם הבוס - הטרדה מינית

בית הדין הארצי לעבודה קבע (יום ד', 26.3.08) באופן תקדימי כי ממונה - מהנדס ראשי של חברה, שקיים קשר מיני עם כפופה לו, עבר עבירה של הטרדה מינית. השופטת ורדה וירט לבנה פסקה כי על הממונה לפצות את המתלוננת, בסכום של 35 אלף שקלים וכן הוצאות המשפט בסך של 5,000 שקלים.

בהחלטה כתבה השופטת כי "המערכת שהייתה מבוססת כולה על יחסי מין מזדמנים בין הממונה לעובדת, בחדר הביטחון בחברה וברכב בדרך לעבודה וממנה מהווה הטרדה מינית על-פי החוק". לדבריה, "על בעל מרות מוטלת אחריות מוגברת אשר נועדה ליצור מקום עבודה מוגן למי שכפופים למרותו, ומחייבת מידה מחמירה של זהירות".

"מערכות יחסים שבהם קיימים יחסי מרות יכולות להוות קרקע פוריה לניצול בעל אופי מיני של הכפוף, לאור התלות הכלכלית והמקצועית של העובד בבעל המרות", כתבה השופטת. "אחריות זו מחייבת את בעל המרות המעוניין 'בפיתוח קשר' עם כפופים לו "לעמוד בחובת גילוי נאות ולדווח על כך לממונים. כל עוד היחסים אינם גלויים, ידועים ומוסכמים, עלולים מעשים הנעשים מצדו של בעל מרות להתפרש בשעת אמת כמעשים לא רצויים ולא יהיה די בטענה לפיה ניתנה להם הסכמה או שנעשו מבלי הבעת חוסר עניין. זאת, בהתחשב במרקם היחסים העדין והמורכב הקיים במערכת בו מצויים בעלי מרות והכפופים להם. על אלו יש להוסיף ולפרש את התנהגותה של העובדת תוך זיקה הדוקה לסביבת העבודה, שהיא סביבה רוויית אינטרסים ואלמנטים של מעמד, כוח שררה, השפעה ותלות".

השופטת התייחסה לעדות הממונה שיוצג על-ידי בא-כוחו עו"ד שגיא רובינסקי, כי יחסיו עם המתלוננת לא היו יחסי זוגיות במלוא מובן המילה "מלבד קיום יחסי מין מזדמנים". קשר מיני שכזה, לדבריה, "אינו נחזה על פני הדברים כקשר רומנטי המבוסס על רצונם החופשי של שני הצדדים. אומנם בעולם החופשי של זמננו לא נעלם מעיננו כי יש מי שבוחרים לנהל מרצונם קשר בעל אופי מיני גרידא, אולם, כאשר מדובר במקום עבודה, ביחסים שבין בעל מרות לבין עובדת שכפופה לו, הרי שמחובתנו להעמיק ולהנהיר נורמה חברתית רצויה ונכוחה, אשר עדיין אינה מופנמת די צורכה. לפיה, מערכת יחסים של בעל מרות עם מי שכפופה לו, המבוססת על קיום יחסי מין מזדמנים בחדר צדדי ומוסתר במקום העבודה, מדיפה ריח חריף של ניצול יחסי מרות, המאששים את הטענה כי מדובר בהטרדה מינית".

וירט לבנה דחתה את טענות הממונה על כך שהמתלוננת שיוצגה על-ידי באת-כוחה עו"ד ורד שדות, היא ש"פיתתה" אותו והוא לא ניצל את מרותו כלפיה. "לאור הדרישה הנורמטיבית הגבוהה הנדרשת מבעל מרות, הבוחר להיכנס למערכת יחסים אינטימית עם עובדת הסרה למרותו. ישקול הממונה את צעדיו, וככל שזיהה יוזמה או 'פיתוי' מצידה של עובדת, אשר קשורות קשר ישיר להיותו בעל היכולת לשמר או להיטיב את מעמדה של אותה עובדת - הרי שהאחריות להימנע ממגע מיני עמה מוטלת עליו. שכן, הבחירה להיענות ל'פיתוי' בנסיבות מעין אלו, היא היא ניצול יחסי המרות שיש לו כלפיה".

עוד הוסיפה השופטת כי כדי להפריך טענה בדבר "ניצול יחסי מרות" בקשר שבין המנהל לכפופה לו, יש צורך להוכיח בין היתר כי "הרומן" אינו מוגבל למסגרת העבודה בלבד, או ליחסי מין מזדמנים במקום העבודה, בדרך אליה או ממנה, ובדיווח במקום העבודה על מערכת היחסים.

"בקביעה זו, מניחה אני את כובד המשקל על אחריותו של בעל המרות ומייחסת משקל פחוּת יותר להתנהגותה של העובדת הכפופה לו. בכך, נעוץ החידוש אותו ארצה להביא בפסיקתי זו. כאשר מדובר במערכת יחסים המתמצית בקיום יחסי מין מזדמנים, בחדר הביטחון שבמקום העבודה, כאשר על-פי גרסתו של הממונה בעצמו, התמצתה מערכת היחסים ביחסי מין ותו לא, הרי שכל האחריות מוטלת על כתפיו של בעל המרות, ואין כל נפקא מינא לדידי אם העובדת ניסתה לפתות את הממונה עליה בלבוש פרובוקטיבי, בהתנהגות וכיוצ"ב".

היא הדגישה כי בהכרעה זו באה לטעמה לידי ביטוי התכלית העומדת ביסוד החוק למניעת הטרדה מינית, שמטרתו "להעביר מסר ברור למעבידים וממונים מטעמם, לפיו מערכת יחסים אינטימית-מינית בין ממונה לעובדת, המסתכמת במעשים בעלי אופי מיני גרידא במקום העבודה, מהווה נורמה בלתי ראויה, העולה כדי הטרדה מינית תוך ניצול יחסי מרות בעבודה."

כאמור, בית הדין פסק כי על הממונה לפצות את המתלוננת בסכום של 35,000 שקלים בצירוף 5,000 שקלים עבור ההוצאות.