נדחתה תביעה נגד חברת קוסמטיקה "ג'ייד"

בית המשפט דן בתביעה כספית נגד חברת קוסמטיקה בשם "ג'ייד" - דניה קוסמטיקס בע"מ ו-רשת הריבוע הכחול בע"מ (נתבעת 2). עילת התביעה - כוויה ביד שנגרמה לברזה מזל, התובעת, אשר לטענתה הכוויה היא כתוצאה משימוש במוצר כלשהוא של הנתבעת. היות ומכירת הקרם נעשתה בחנות של רשת הריבוע הכחול בע"מ, היא צורפה כנתבעת 2.

ביהמ"ש ציין כי ניתן לקבוע שלנתבעת 2 אין כל אחריות שהיא כלפי התובעת, אפילו אם הנזק התרחש בשטחה, שכן לא בכל מצב אחראי מחזיק במקרקעין לכל נזק שנגרם ברשותו. באשר לנתבעת 1, דניה קוסמטיקס בע"מ, הוגש מטעמה כתב הגנה ארוך ומפורט, הדוחה את כל טענות התובעת. בכתב ההגנה אין התייחסות לעובדה כי הקרם מושא התיק עבר בדיקה מקצועית ונמצא תקין. לו כך נטען היה, כמובן, מקום להגשת כתב תשובה. נושא הבדיקה עלה רק במהלך השמעת הראיות.

בית המשפט ציין, כי עילת התביעה המשפטית אינה מפורטת בכתב התביעה. ייתכן שכך המצב מכיוון שההליכים החלו במסגרת תביעה קטנה ובה אין התובעים משפטנים (בדרך כלל) ולכן הם מפרטים את העובדות ומשליכים יהבם על בית המשפט כדי שיבור את הנימוק המשפטי הראוי. אבל, הצדדים הניחו במהלך הדיון ובסיכומיהם כי העילה המשפטית עליה נסמכת התובעת היא רשלנות, תוך שימוש בסעיף 41 לפקודת הנזיקין המחיל את כלל "הדבר מעיד על עצמו".

כלל זה בא להבהיר כי כאשר נגרם נזק לתובע והוא לא יודע ולא יכול היה לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לנזק, על הנתבע הראיה שלא הייתה מצידו "התרשלות שיחוב עליה". ואכן, גם בהנחה שתאור הנזק של התובעת הוא כפי שתיארה, עדיין אין לה כל ידע לגבי הסיבות שגרמו לנזק.

ביהמ"ש ציין כי התובעת יכולה הייתה לעשות יותר כדי לאשש את הסיבה לקרות הנזק, כך למשל; על-ידי זימון החומר או חומר מקביל ובדיקתו על-ידי מכון מקצועי מטעמה; כמו כן, התובעת יכולה הייתה לזמן רופא עור אשר היה מסביר (אם אפשר) את מהות הנזק ואת הסיבה להיווצרותו; למשל ע"י זימון מומחה מקצועי מטעמה שהיה סותר או מפריך, או מטיל ספק כלשהוא, בעדותו של רמי טננבאום שבדק במעבדתו את הקרם מושא הדיון ולא מצא בו מום. העד הותיר רושם חיובי במהלך עדותו, וחקירתו הנגדית לא הפריכה את כישוריו ואת בדיקותיו. מכאן, שגם אם נחיל את הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין על הנתבעת, ניתן לקבוע בוודאות כי הנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה ושכנעה כי הקרם הנדון אינו פגום.

בית המשפט קבע, כי דין התביעה להידחות, הואיל ונגרם נזק ליד של התובעת; הנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה ושכנעה כי אין אשם בה או במוצריה; התובעת לא השיבה לנטל הראייתי וההוכחתי שהוצג בפניה על-ידי הנתבעת. עוד ציין השופט, כי התובעת לא הוכיחה את הנזק הנטען על ידה. אין לתובעת כל ראיות לגבי הפסד ימי עבודה; אין לתובעת ראיות לעניין הוצאות רפואיות, כולל תרופות, למעט סך של 481 שקל לפי דרישת חדר המיון, ולמעט קבלה המעידה על תשלום בסך 199 ש"ח בגין חוב חדר המיון. כיוון שביהמ"ש קבע, כי הנתבעת נקייה מאשם לנזק, הרי שאין מנוס אלא לדחות גם את תביעת ה"כאב וסבל" ואת נושא עוגמת הנפש.