רצף הפרשות האחרונות של התעללות בילדים שהיכה בעיקר בציבור החרדי-דתי זכה לגינויים מצד רבים בציבור זה. אולם בד-בבד עם הגינוי יש רבנים שמדברים בקול אחר, ומגוננים על ההורים המכים.
הרב אליקים לבנון, רב ההתנחלות אלון מורה הנמנה עם הזרם הדתי-לאומי, מציע להתגבר, לא לדבר בגנותם של ההורים ולא להעיר להם, ואף שולח חיצים כלפי בתי המשפט והמועצה לשלום הילד.
ההתאפקות פועלת
בתשובה לשאלת בחור בן 22 שבקטנותו היה קרבן להכאה מצד הוריו, וכיום רואה את אחיו הקטנים מוכים, אמר לו הרב לבנון לשמור על איפוק. "דע לך, שההתאפקות והצער שלך אינם שבים ריקם, והם פועלים, הן על המשפחה והן כלפי שמיים", כתב הרב במכתב המתפרסם בעלון בתי הכנסת "קוממיות".
"רוב הזמן אני לא נמצא בבית הורי", כתב האח. "כשאני מגיע, קשה לי מאוד, כאשר אני רואה איך אבי מזלזל באמי, והיא כמובן עונה לו. אבל הקושי הגדול שלי הוא כאשר אחד מהם מכה את האחים הקטנים שלי. אני מתחלחל מכך, וכאילו רוצה בכוח לעצור אותם, מפני שאני יודע כמה סבלתי מאותו יחס. אני אוהב את האחים שלי. מה אני צריך לעשות במצבים כאלה?".
"אחרי הכל הורים אוהבים את בניהם"
בתשובתו כתב הרב לבנון: "אני מבין היטב את הרגשתך הקשה, בראותך את ההורים שאינם נוהגים כבוד זה בזה. וכמובן, בסבלם של אחיך... כלל גדול הוא: הורים מחנכים את ילדיהם, אבל ילדים אינם מחנכים את הוריהם. אולם טוב ונכון הוא להראות להורים שאתה מצטער ממריבותיהם, ואף לומר זאת במפורש. אחרי הכל, הורים אוהבים את בניהם, ואם בן מצטער, ודאי יש לכך השפעה כלשהי על ההורים. בנוסף, כדאי שתתבונן אתה מן הצד, כרווק אשר בוודאי חושב על הקמת בית, ותראה אלו פרטים שוליים גורמים למתחים ולכעסים בין ההורים, ומכאן תסיק מסקנה כיצד לבנות נכון את ביתך בעתיד".
רבו של היישוב אלון מורה הוסיף כי המכות לאחים הצעירים גורמות לאחיהם לצער כפול ומכופל. הן על ההורים שבמקום להשפיע אהבה על ילדיהם הם משפיעים עליהם מכות, השפלות וייסורים. והשני, על הילדים, ש"בודאי נפגעים מכך, גופנית ונפשית, הן בהווה והן בעתיד".
ניטרול השפעה שלילית
במקום להציע לאח לפנות למשטרה ולרשויות הרווחה, כתב לו הרב לבנון: "אך גם בזה, הנך צריך להתגבר ולא להעיר להורים, מפני שזה עלול להביא לנזק גדול יותר". לדבריו, עיקר המחשבה צריכה להיות, כיצד לנטרל את ההשפעה השלילית המתמשכת על האחים משום ש"ילדים מוכים עלולים להיות בעצמם גם הורים מכים".
מחשש כי המשפחה תפורק על-ידי הרשויות, הציע הרב לבנון לאח לפעול בכמה מישורים:
- א. קשר של אהבה וחיזוק לאחים;
- ב. להשתדל שלא לדבר בגנותם של ההורים, "מפני שיחס כזה גורם לפגיעה נוספת בילדים. גם הורים מכים, הם הורים. ולכל ילד חשוב שדמות ההורה תעמוד לפניו";
- ג. אין צורך להצדיק את ההורים, "אבל תוכל לומר לאחיך שההורים עובדים קשה ומתאמצים למען ילדיהם, ומן הסתם זו עובדה נכונה, ומתוך כך הם נמצאים במתח ובעצבנות, ולכן הם שופכים זעמם על הילדים. אמירה כזאת בפני אחיך עשויה לנחם אותם במעט. ואם תוסיף עוד חיבוק חם, ודאי יתחזקו מכך".
אצבע מאשימה מפנה הרב לבנון כלפי מערכת המשפט והמועצה לשלום הילד באשר לעמדתם הגורסת הימנעות מוחלטת מהכאת ילדים, ומעוגנת בחוק הישראלי. "לא תמיד הכאת ילדים היא שלילית", כתב הרב. "כיום רווחת הדעה השגויה שיש להפריד בין חלקי המשפחה ולהתייחס לכל אגף בפני עצמו. מכוח זה קמות מועצות, למשל, לשלום הילד, כאילו הילד הוא יחידה עצמאית שצריך לדאוג לשלומו במנותק משאר חלקי המשפחה. על-פי זה מענישים בתי המשפט הורים המכים את ילדיהם, ובכך באמת גורמים לנזק אדיר למשפחה כולה, על-ידי התפוררות ההיררכיה המשפחתית.
הכאת ילדים במקרי קיצון
בדבריו, הרב לבנון אינו פוסל ואף מצדד בהכאת ילדים לעיתים רחוקות, כאשר יש תחושה של פריצת מסגרות, "מפני שלפעמים צריך להציב 'קווים אדומים' על התנהגות שלילית מסוימת". לדבריו, ברוב הזמן חייבת ההנהגה להיות "באהבה ובחיזוק של התכונות הטובות, ומתוך כך מתקנים את הפגמים בהתנהגות", ו"החושך מסתלק על-ידי תוספת אורה".
