בית המשפט: ביה"ס שם כספו 'על קרן הצבי'

בית הספר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים ספג (יום א', 27.4.08) ביקורת מבית המשפט, על התנהלותו העסקית, מול חברת הזנק. בית המשפט דחה תביעה של בית הספר לחייב אישית בפיצוי את מנהלי החברה, הגם שקבע כי החברה הפרה הסכם עם בית הספר, אך תלה את נזקיו של בית הספר בהתנהלותו הוא - כאשר שם את כספו "על קרן הצבי".

מדובר בתביעה שהגיש בית הספר נגד חברת סטארט-אפ "אקדמיה (פתרונות תוכנה)", בבעלות יואב מרקביץ ויניב חמו. החברה התחייבה לצייד את בית הספר בפלטפורמת בניית אתרי קורסים וניהול ידע ומערכת ניהול ציונים. המערכת היתה אמורה להיות מפותחת ומותאמת לדרישות של בית הספר ומועד הפעלתה נקבע לסוף פברואר 2003. עלות התוכנה 13 אלף דולרים בשלושה תשלומים.

בית הספר טען בתביעה כי מהרגע הראשון לווה תהליך התקנת המערכת בתקלות, חלקן נפתרו לאחר זמן ללא עמידה בלוח הזמנים וחלקן לא נפתר מעולם. בחודש נובמבר 2003 הודיע אחד מבעלי החברה, יואב מרקביץ, כי החברה החליטה "להוריד את המערכת מן המדף" וכן: "להפסיק לספק תמיכה טכנית למי שכבר רכש את המערכת". זאת, לטענת בית הספר, "בטרם הגיעה המערכת למצב תפעולי".

כנובע מכך, בית הספר שכבר שילם 8,000 דולרים, ועצר את התשלום האחרון - סכום של 5,000 דולרים. בית הספר דרש לחייב את החברה בהשבתו של הסכום ששולם ולפצות אותו על השקעתו במזעור נזקיו, כגון: תשלום שכר לעובדים שעסקו בהטמעת המערכת שלא פעלה בסופו של דבר. עוד דרש בית הספר פיצוי על "אובדן קרדיט ואיבוד המומנטום למהלך תקשוב קורסי הלימוד בבית הספר וההכרח להתחיל הכל מחדש באיחור של מספר שנים".

במאי 2006 פסק בית המשפט כי החברה חייבת להשיב את הכספים, אך בשל "מצבה הכספי הדליל של החברה" לא ניתן היה לממש את ההחלטה. בית הספר הגיש בעקבות כך תביעה לחייב אישית את מנהלי החברה להשיב את הכסף.

כאמור, תביעת בית הספר נדחתה. השופטת אנה שניידר קבעה כי בעלי החברה "עשו כל שניתן על-מנת לסיים את הפרויקט ולמנוע מן החברה להפר את התחייבויותיה כלפי התובע, ורק משכלו כל הקיצין ועל-מנת להקטין את נזקיהם, הודיעו על 'הורדת המוצר מהמדף' תוך ויתור על סכום לא מבוטל של 5,000 דולרים. לפיכך אין לראותם כמפרים את הוראות סעיף 12 לחוק החוזים".

כמו-כן קיבלה השופטת את טענותיהם של המנהלים, מרקביץ וחמו, לפיהן "לא תוטל אחריות משפטית על בעל משרה בחברה שפעל בתום לב והפעיל שיקולים עסקיים, אף אם בדיעבד אלו התבררו כמוטעים (חזקת שיקול הדעת העסקי...). טעות בשיקול דעת עסקי כשלעצמה אינה מהווה פרת חובת הזהירות בהיבט הנזיקי. לפיכך, אין גם לראות את מרקביץ וחמו כמי שהפרו את חובת הזהירות מכוח סעיף 252 לחוק החברות או מכוח דיני נזיקין".

בהודעת בעלי החברה על "הורדת המוצר מהמדף" והשארת בית הספר עם מערכת בלתי שמישה מבחינתו, יש משום הפרת הסכם, קבעה השופטת. יחד עם זאת, "המקרה אינו מצדיק חיובם באופן אישי תוך הפיכת עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת לפלסתר וזאת גם אם החברה עצמה היא חדלת פרעון".

היא הוסיפה כי בית הספר ניצב מול "שוקת שבורה", אך בהקשר זה אין אלא "להביע פליאה על כך שבית הספר, על-אף שידע שהוא מבצע עסקה עם חברת הזנק קטנה וצעירה, לא מצא לנכון לחתום על הסכם מסודר מעבר להסכמתו להצעת המחיר, ואף לא מצא לנכון לדרוש ערבויות אישיות. משנהג כך, שם למעשה את כספו 'על קרן הצבי' ואין לו להלין אלא על עצמו".

בית המשפט הורה לבית הספר התיכון לשלם לבעלי החברה הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסכום כולל של 24 אלף שקלים.