מסביב לעולם עם מיקה שרון <br>

הדבר הראשון שתופס את העין כשמגיעים ל"ליברה", הקפה-שף של מיקה שרון ברחוב בן יהודה בתל אביב, הוא הבניין היפהפה שמיתמר ממעל - תגידו "בסגנון באוהאוס", זה תמיד תופס - עם המרפסות המשופצות המקסימות. גלגול קל של העיניים למטה מגלה כי המסעדה ממוקמת בגובה קומת הקרקע של הבניין, מוגבהת מעט מהרחוב ומסתתרת מאחורי עלווה של שמשיות בד רחבות ולבנות שמחפות על רחבה עם שולחנות עץ קטנים. החלל הפנימי של המסעדה ממשיך (או מתחיל) את אותו קו עיצובי עם בוצ'ר בלוק נמוך שמשמש כבר קטן וכסאות עגולים ורחבים לשישה שתיינים. ספה קטנה עם הדום, שטיח, תאורה נעימה ומספר שולחנות מצומצם מנציחים את התחושה כי מדובר בבית קפה שכונתי משודרג. תל אביב במיטבה.

מי שטרם ביקר בליברה וזוכר את הסגנון ששלט בתפריט של "מיקה" המיתולוגית יופתע לראות כי כאן, את מקומו של הפיוז'ן שהתיך טעמים ממטבחים שונים במנות ממלא אוכל בקו פשוט יותר. אולי, המתחכמים יוכלו לזהות בתפריט האקלקטי עד כדי דיסאוריינטציה - שמאכלס בכפיפה אחת פתאי תאילנדי עם קבב טלה ובקר וספגטי ראגו - איזה פוסט-פיוז'ן שמבצבץ, אבל אני חושב שמיקה פשוט מבשלת כאן את האוכל שהיא בעצמה אוהבת לאכול, בלי להפלות שום מנה על-רקע גיאוגרפי.

חלק ניכר מן התפריט מוקדש לארוחות בוקר, שנעות בין הפשוט, גרנולה עם חלב ופירות טריים, ועד למושחת, "פרנץ' טוסט ליברה" - בריוש עם גבינת אמטל מותכת, ביצים עלומות ורוטב הולנדייז. גם מקומן של הארוחות העסקיות לא נפקד והן מוגשות במהלך שעות הצהריים (12:00 עד 17:00) בימי חול. פרט לכמה מנות שחתמו קבע, התפריט מתחלף מספר פעמים בשנה בהתאם לעונות, יבול החרובים בקנדהאר ובחירת המאמן של מכבי ת"א, או בקיצור - ללא סיבה ידועה מראש.

בחרנו להתיישב בחלק החיצוני, שהיה מלא כמעט לחלוטין, וליהנות מימים אחרונים של חסד עם בריזת ערב קרירה. הזמנו למנות ראשונות ספרינגרול טרי להפליא עם ירקות פריכים, שהוגש עם רוטב חריף-מתוק (28 שקל), וטונה צרובה בחרדל עם אטריות סומאן, אצות נורי ופיטריות שיטאקי בויניגרט סויה ושומשום (52 שקל), שתיהן סימנו "וי" על הפן האסיאתי, וטארט מעולה בסגנון צרפתי של קונפי עגבניות, ריבת בצל מתקתקה וגבינת עיזים שהתמסרה והתמוססה בחן (38 שקל).

טעמנו את כל שלושת הקוקטיילים המיוחדים של המקום, שמגיעים בגרסת הכוס (24 שקל) או בגרסת הקנקן (36 שקל): "קוסמו ליברה" - קוקטייל מתקתק עם וודקה תאנים, טריפל סק, אוכמניות ולימון; "קמפוחיטו", שהכיל תפוז ונענע כתושים עם קמפרי וקרח, ואת ה"פשנרושקה" - וודקה, מונין פסיפלורה וקוביית לימון, שטעמו החמצמץ קנה לו את המקום המנצח מבין השלושה.

אתנחתה קצרה והיינו מוכנים למנות העיקריות, המבורגר עם צ'יפס מתפוחי אדמה (או פירה, במקרה שלנו) וקולסלאו (58 שקל) - מנה גדולה מבשר מצוין שבהחלט יכולה להיכנס למקום טוב במצעד הבורגרפילים התל אביביים ופהיטה חזה עוף בגריל (59 שקל), שהוגשה בשיטת עשה זאת בעצמך עם סלסת עגבניות ועשבי תיבול, מטבל אבוקדו וירקות קלויים. המלצרית, שעד לרגע זה לא אכזבה, המליצה על עוגת גבינה ניו-יורקית עם רוטב פירות יער שמוגש בקנקן גמדי בצד (38 שקל) ואנחנו הוספנו תה עם נענע (11 שקל). העוגה ענתה על כל הציפיות, הנחיתה בבטחה גם את ניו-יורק על הלשון שלנו וחתמה במתיקות ערב קולינארי חובק יבשות, וטעים במיוחד.