"שערורייה ציבורית". כך מכנה שר הפנים, ח"כ מאיר שטרית, בשיחה עם Nfc, את הסכמי שכר הטרחה שחתמו רשויות מקומיות עם משרדי עורכי דין גדולים, מכוחם עומדות אותן רשויות לשלם לקבוצה של משרדי עורכי דין גדולים שכר טירחה בסכום כולל של 300 מיליון ש"ח (15% מהפיצוי שיקבלו).

נודע, כי עם משרדי עורכי הדין העומדים לקבל שכר טירחה בסכום כולל של עשרות מיליוני ש"ח, לכל משרד, נמנים: משרד ש. הורביץ ושות'; ומשרד הרצוג פוקס נאמן. משרדים אלה הם מהגדולים בישראל.

לדברי השר שטרית, על הרשויות המקומיות לבחון היטב את אותם הסכמי שכר טירחה, כדי לנסות ולהקטין את ההוצאה. המדובר בכסף ציבורי, אמר שטרית, ונראה כי אותן רשויות לא חשבו בזמנו - כשחתמו על ההסכמים, שהן יזכו בסכומים כאלה בתביעה מול המנהל, ושהן יידרשו לשלם לעורכי הדין שכר טירחה בסכומים מטורפים. שטרית העיר, כי משרד הפנים נאלץ להזרים כספים לרשויות מקומיות, ולכן אין זה סביר שרשויות גרעוניות ישלמו שכר טירחה בסכומים חריגים.

המדובר בהסכמי שכר טירחה שנחתמו לפני שנים עם משרדי עורכי דין, תמורת ייצוג קבוצה של רשויות מקומיות בסכסוך משפטי עם מנהל מקרקעי ישראל. עיקרו: סירוב המנהל לשלם לרשויות המקומיות "חלף היטל השבחה" בשיעור של 10%, כפי שהתחייב המנהל קודם לכן, וזאת בגין פרויקטים שנבנים על אדמות מנהל המצויות בשטחן המוניציפאלי של אותן רשויות מקומיות.

אותן רשויות שכרו כאמור משרדי עורכי דין. התנהל הליך משפטי מרכזי בפני שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, רות רונן, שבו נדונה סוגיה זו. באותו הליך אוחדו התביעות השונות. התיק התנהל במשך כמה שנים, בלא שאותם משרדי עורכי דין נדרשו לעבודה יוצאת דופן במיוחד, באופן יחסי, כמובן. פסק הדין של השופטת רונן חייב את המנהל בסכום התביעה. בקשה לעיכוב ביצוע, נדחתה על-ידי השופטת.

המנהל ניסה להביא לביטול פסק הדין, או לפחות לעכב את ביצוע פסק הדין. נעשתה פניה לבית המפשט העליון. מהלך זה נכשל גם הוא. בית המשפט סירב להוציא צו עיכוב ביצוע. המשמעות: המנהל מחוייב לשלם עכשיו את הכסף, עוד בטרם יוכרע הערעור לבית המשפט העליון. היינו: "חלף היטל השבחה" בשיעור של 10%. המדובר בסכום כולל של כ-2 מיליארד ש"ח, שישולם למעשה מקופה אחת של גוף ציבורי (מנהל מקרקעי ישראל) לקופה שניה של גופים ציבוריים (רשויות מקומיות).

מהסכום שיקבלו הרשויות הן יאלצו עתה להפריש שכר טירחה בשיעור של 15%. היינו: 300 מיליון ש"ח. הסכמי שכר הטרחה עומדים בסתירה לטובת הציבור, שכן רשויות מקומיות מצד אחד, והמנהל מצד שני, חבים חובת אמונים כלפי הציבור, ומתפקידם להתדיין ביניהם באופן שלא יביא להוצאה כספית מופרזת מהקופה הציבורית, למשרדי עורכי דין פרטיים.