אם מחקרים סותרים גורמים לכם לשאול את עצמכם כל בוקר אם קפה בריא או מזיק, הרי שהתשובה היא פשוטה: זה תלוי...
מחקר שנעשה לאחרונה הראה יתרון משתיית קפה ברמת כלל האוכלוסיה. קשה יותר לצאת עם המלצות לגבי צריכה בטוחה של קפה ברמה האינדיבידואלית. כך לדברי החוקר, ד"ר אחמד אל-סוהיימי, פרופ' חבר באוניברסיטת טורונטו, שחקר את נושא הקפאין והשפעותיו על הבריאות.
המחקר של אל-סוהיימי הראה כי קפה יכול להוריד, או להעלות, את הסיכון של אדם להתקף לב. הסיבה להבדל נעוצה בעובדה כי צריכה יומית של קפאין משתנה בהתאם ליכולת העיבוד של הקפאין - ויכולת זו משתנה מאדם לאדם. למעשה, אין דרך קלה שניתן לקבוע באמצעותה באיזו יעילות מתמודד הגוף עם קפאין, ולכן לא ניתן לקבוע איזו כמות בטוחה לשתייה ברמה האינדיבידואלית.
מאחר שקשה למדוד את ההבדלים האינדיבידואליים, קשה גם להמליץ על כמות בטוחה של צריכת קפה, מאחר שכמות שעלולה להיות מסוכנת לאדם אחד יכולה שלא להשפיע על אדם אחר.
זוהי גם הסיבה לכך שמחקרים גילו קשר בין צריכת קפה, הן לעלייה והן לירידה בסיכון למחלות כרוניות רבות.
ניתן להרגיש את ההשפעות המעוררות של הקפאין כשהוא נקשר לרצפטורים במערכת העצבים. אך לא ניתן להרגיש באיזו מהירות הכבד מפרק את הקפאין בגוף, ואין סימנים או תסמינים אחרים שיכולים לגלות לנו אם הקפאין עלול, או שלא, לגרום להתקף לב.
למרות שהמחקר האחרון בתחום, מאוניברסיטת אטונומה דה מדריד, לא הוכיח כי לקפה השפעה מגנה, התוצאות מצביעות על כך ששתיית קפה אינה מזיקה לאנשים בריאים.
החוקרים בדקו אלפי גברים ונשים בריאים ממחקרים מוקדמים וגילו כי בקרב נשים, שתיית 2-3 כוסות קפה ביום, נמצאה קשורה לירידה של 18% במקרי המוות מכל הגורמים, ושתייה של 4-5 כוסות ביום הראתה ירידה של 26%. התוצאות בגברים הראו עלייה באחוזים נמוכים יותר, אך ייתכן ומסיבות מקריות.
כשהחוקרים לקחו בחשבון גורמי סיכון אחרים כמו משקל, תזונה ועישון, הם גילו כי אנשים ששתו קפה - עם קפאין או ללא - היו בסיכוי נמוך יותר למות מאלו שלא, וניתן אולי ליחס את הירידה שלהם בסיכון לסיכון נמוך יותר למוות מהתקף לב. זאת למרות שמחקרים קודמים הראו קשר בין מחלות לב לצריכת קפאין.
המחקר של אוניברסיטת אוטונומה דה מדריד כלל אלפי משתתפים - 84,214 נשים ממחקר בריאות אחיות ו-41,736 גברים ממחקר שעקב אחר אנשי מקצוע גברים. לדברי אל-סוהיימי, מחקר בהיקף כזה, המסתמך על תוצאות מחקרים קודמים ומתייחס לקבוצות גדולות, לא לוקח בחשבון הבדלים אינדיבידואליים. אם רוב האנשים במחקר נהנו במקרה מחילוף חומרים מהיר של הקפאין, ניתן לנבא כי התוצאות יצביעו על השפעה מגנה ולהפך.
