אושרה סופית הרשעת שוטר שהכה נער

בית המשפט העליון אישר (יום ד', 23.7.08) את הרשעתו של השוטר חיים ביטון, שהכה יחד עם שוטר מתנדב, קטין בקריית אתא בשנת 2001. השוטר זוכה בבית משפט השלום אך ערעור הפרקליטות על כך התקבל והזיכוי בוטל. השופטים אליעזר ריבלין, עדנה ארבל וסלים ג'ובראן גם דחו את ערעורו של ביטון על חומרת עונשו - חצי שנה מאסר על תנאי ו-2,500 שקל קנס.

ביטון הועמד תחילה לדין בבית משפט השלום בקריות על תקיפה בנסיבות מחמירות. התביעה טענה כי ביטון, שוטר סיור בתחנת זבולון, סייר ב-26.8.01 בשעה 00:25 אחרי חצות, יחד עם שוטר מתנדב, בניידת משטרה, ברחוב שיבת ציון בקרית-אתא. הם הבחינו בקטין בן 16, ששיחק בקלפים עם חבריו. ביטון ירד מן הניידת, ניגש לקטין, תפס אותו בידו תוך שהוא מעקם אותה והורה לו לרוקן את כיסיו. הוא והמתנדב הכניסו את הקטין לניידת, הסיעו אותו כמאה מטרים אל שביל חצץ בקצה הרחוב, ושם המתנדב, שנהג בניידת, עבר למושב האחורי, ויחד עם ביטון, הכה את הקטין. ביטון הלם בקטין באגרוף בצלעות ויחד קרעו את חולצתו. לאחר מכן, הורידו השניים את הקטין בקצה הרחוב, ואיימו עליו לבל יתלונן נגדם.

ביטון כפר בעובדות כתב האישום, וב-15.8.04 זוכה מחמת הספק, לאחר שגרסת הקטין נדחתה כבלתי מהימנה. על הזיכוי ערערה הפרקליטות לבית המשפט המחוזי בחיפה, וזה קיבל ב-17.2.05 ברוב דעות את הערעור, למרות שאין בתי משפט נוהגים להתערב בממצאי מהימנות. שופטי הרוב הסתמכו על אמרות עדים במשטרה שהתקבלו בהסכמה.

על החלטה זו הגיש ביטון בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אך השופטת אסתר חיות דחתה ב-21.3.2005 את הבקשה על הסף, בהיותה "מקדימה את זמנה". ב-26.9.2005 ביקש ביטון מבית משפט השלום בקריות כי יעשה שימוש בסמכותו ויורה על ביטול ההרשעה. בית משפט השלום סבר שאין לו סמכות לכך, אך החליט לדחות את הבקשה לביטול ההרשעה, מבלי להידרש לשאלת הסמכות, וגזר עליו ב-31.10.05 מאסר על תנאי וקנס, למרות שלקטין לא נגרמו חבלות חמורות, למרות העובדה שביטון היה שוטר מצטיין, ולמרות עינוי הדין שנגרם לו בשל התמשכות ההליכים.

אין עילה לדיון ב"גלגול שלישי"

ביטון שב וערער לבית המשפט המחוזי בחיפה, בעיקר על החלטת בית משפט השלום שלא לעשות שימוש בסמכותו לבטל את הרשעתו, וכן קבל על חומרת עונשו. הערעור נדחה, בנימוק שעניינו של השוטר אינו מצדיק ביטול הרשעה וגם חומרת העונש אינה מופרזת. על כך ביקש ביטון לערער שוב לבית המשפט העליון.

בפסק הדין שדחה את הבקשה, כתב השופט ג'ובראן כי ביטון לא הצביעה על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי". השופט הוסיף כי אף לגופו של עניין, ההרשעה בדין יסודה. ג'ובראן כתב כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו שעניינו של ביטון נמנה עם המקרים החריגים, המצדיקים התערבות בממצאים העובדתיים שנקבעו בבית משפט השלום. ציין כי הודעות עדי התביעה שעליהן התבססה ההרעה, התקבלו בהסכמה, ונותניהן לא נחקרו בחקירה נגדית. לפיכך, יש לראות בביטון כמי שוויתר על חקירתם הנגדית של העדים.

בית המשפט המחוזי ייחס לאמרות אלה משקל של ממש. עלה מהן כי מיד לאחר ששחררו השוטר והמתנדב את הקטין, היה מצוי במצב נפשי קשה, מירר בבכי, על גופו נמצאו סימני חבלה וחולצתו הייתה קרועה. אמרות אלו הוגשו כאמור בהסכמה ובהעדר חקירה נגדית. בנסיבות אלו, ובהעדר הסבר להבדל המהותי בין מצבו של הקטין לפני כניסתו לניידת לבין מצבו לאחריה, נקבע כי הוכחה אשמת השוטר בעבירות שיוחסו לו. השופט ג'ובראן קבע כי לא נפל פגם בקביעה זו של בית המשפט המחוזי.