שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, דחה ערר של פרקליטות המדינה על החלטת שופטת מחוזית שלא לעצור תושב רמת גן הנאשם בתקיפת בת זוגו, בפציעתה ובניסיון לאנוס אותה, עד תום ההליכים נגדו, אלא להסתפק במעצר בית שלו במרחק של 70 קילומטר מדירתה. עם זאת, הוסיף השופט לתנאים המגבילים גם אזיקים אלקטרוניים.
מכתב האישום שהוגש נגד בן הזוג עולה כי השניים התגוררו יחד בדירה ברמת-גן. ב-12.5.2008 חזר לדירה מעבודתו וראה כי חברתו משוחחת בטלפון עם אביה. פרץ ביניהם ויכוח, הוא דחף, הכה וקילל אותה, איים עליה שירצח אותה, סטר לה סטירות חזקות, דחף אותה למיטה, התפשט והפשיט אותה בכוח, תפס את שתי ידיה וריתק אותה למיטה, וניסה לאנוס אותה. היא בכתה, צעקה והתנגדה, והוא לא הצליח לבצע את זממו. לאחר מכן תפס אותה בשערותיה, משך אותה עירומה למקלחת, התיז עליה מים קרים ובעט בה, ובעודה מנסה להזדחל מתחתיו ולהימלט, המשיך להכותה באגרופים וגרם לה שבר באפה. היא התמוטטה על הרצפה אך הוא המשיך לבעוט בה.
סמוך ל-23:00 שוחחה בטלפון עם אמה, אך הוא ישב לידה ואיים עליה ש"אם תגיד משהו - היא מתה".
רק כעבור שמונה ימים, נאות לקחת אותה לקופת חולים. לאחר שחזרו מהרופא לדירה, התפתח ביניהם ויכוח, והוא הכה אותה שוב, משך בשערותיה, דחף אותה לקיר, הכה אותה באגרופים, סטר לה, קילל, ואיים עליה. לאחר מכן, נעל את דלת הדירה ולא אפשר לה לצאת. על כל האירועים הללו התלוננה במשטרה.
עוד נטען כי פעמיים קודם לכן נהג כלפיה באלימות. אחד הפעמים הייתה כששהו השניים בדירת הוריו ברמת-גן, הביא לה אוכל לחדר, אך היא סירבה לאכול. הוא הוציא סכין יפנית ואיים עליה באמרו: "אם את לא אוכלת, אני חותך אותך". בפעם האחרת, כששהו בראשון-לציון, הכה אותה באגרופים בפניה ובגופה.
המשפחה תפקח
בעת שהוגש כתב האישום, ב-2.6.08, הגישה הפרקליטות בקשה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים, והתנגדה לשחרורו בתנאים מגבילים בגלל הסכנה הנשקפת ממנו לחברתו. השופטת ד"ר עדנה קפלן-הגלר החליטה ב-24.7.08, להעבירו למעצר בית מוחלט בביתו של בן דודו בחיפה והטילה על בני משפחתו לפקח עליו. כמו-כן חייבה אותו להפקיד ערבויות, ואסרה עליו ליצור כל קשר עם קורבנו, בני ביתה, משפחתה או כל מי העלול או העשוי להיות קשור אליה. השופטת לא הורתה על איזוק אלקטרוני.
בערר שהגישה הפרקליטות לבית המשפט העליון, על החלטת השופטת, באמצעות עו"ד ג'ויה שפירא, נטען כי מתסקיר של שירות המבחן וממעשיו של האיש עצמו, עולה כי הוא בעל תפיסה מעוותת על יחסיו עם בת זוגו, ונגוע באובססיוויות כלפיה. עוד נטען כי השופטת לא התמודדה עם השאלה כיצד יש במעצר הבית כדי לנטרל את הסכנה הנשקפת מהאיש.
בהחלטתו לדחות את הערר כתב השופט דנציגר, כי אומנם המרחק הגיאוגרפי מגורי בת הזוג לבין מקום מעצר הבית אינו רב, אך יש בו כדי "לאפשר את בלימתו של האיש מבעוד מועד אם וככל שיפר את תנאי מעצר הבית", וכן כדי "למנוע את המסוכנות שלו כלפיה".
עם זאת, כדי להבטיח כי הנאשם לא ינסה לצאת ממעצר הבית, החליט השופט להטיל עליו גם איזוק אלקטרוני.
