ניצחון למתנגדי הקמת בית כנסת במבשרת ציון

החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים לאשר תוכנית בינוי של מרכז "שירותים קהילתיים" ביישוב מבשרת ציון בוטלה (יום א', 27.7.08) בבית המשפט המחוזי בירושלים, עקב עתירה שהגישו קבוצת תושבים המתנגדים להקמת בית כנסת במקום.

השופטת מוסיה ארד החליטה לקבל את העתירה לאחר שקבעה כי ההחלטה התקבלה בלא שקדם לה הליך של פרסום התוכנית והפקדתה להתנגדויות, כפי שקובע החוק. הוועדה המחוזית והמעוצה המקומית מבשרת ציון חויבו לשלם לעותרים הוצאות בסך 30,000 שקל.

התוכנית הקרויה הל/359 נוגעת לשטח בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, בנקודת המפגש בין הרחובות הרב יצחק ניסים וחרמון. אחת התוכניות החלות עליה היא תוכנית מי/250 המייעדת את השטח ל"שירותים קהילתיים", המוגדרים כ"אזור המיועד לבניינים המשרתים אך ורק את קהילת אזורי המגורים שבתוכנית למטרות חינוך, בריאות, ספורט, דת; בניינים להתקהלות ציבורית, לרבות שימושים לבידור ולשמחות, בבעלות ציבורית או פרטית; מסחר; הכל אם וכפי שנקבע בתוכנית מפורטת".

ב-16.7.02 החליטה הוועדה המקומית, שסברה כי היא מוסמכת לדון בתוכנית ולאשרה, להפקיד את התוכנית לצורך הגשת התנגדויות, וב-11.9.02, לאחר שלא הוגשו התנגדויות לתוכנית, החליטה הוועדה המקומית לאשר אותה. כשלושה שבועות לאחר האישור, הודיע יו"ר הוועדה המחוזית לוועדה המקומית, כי התוכנית טעונה אישור שר הפנים, שכן היא משנה ייעודים ושימושים. הוועדה המקומית השיבה כי התוכנית אינה מוסיפה שימושים, וביקשה כי הוועדה המחוזית תשקול את עמדתה מחדש. ב-20.10.02 חזרה הוועדה המחוזית על קביעתה, וציינה כי התוכנית שאישרה הוועדה המקומית הוסיפה לתוכנית שהוגשה לה דיור מוגן ומחקה ממנה תחנת מכבי אש.

אבל ב-1.12.07 פנתה שוב הוועדה המקומית לוועדה המחוזית וציינה כי התוכנית כבר אושרה, לאחר הליכי הפקדה ובלא התנגדויות. ב-8.7.04 החליטה הוועדה המחוזית, לאחר ששמעה את התנגדויות לתוכנית, לאשר אותה.

ב-16.11.04 הגישה המועצה לוועדה המקומית בקשה להיתר בנייה של בית כנסת בשטח של 885 מ"ר, וזו נתנה את ההיתר.

ב-12.12.05 הוגשה לבית המשפט המחוזי העתירה לבטל את ההיתר.

מהדיון בעתירה התברר כי אין העותרים מתנגדים להקמת בית כנסת. חששם העיקרי הוא כי בית הכנסת ישמש גם כאולם שמחות. לטענתם, שימוש זה אינו עולה בקנה אחד עם התוכניות החלות במקום, המייעדות את המגרש לצרכי ציבור, וכי הוא יגרום למטרד לתושבי הסביבה. חיזוק לחששם מצאו העותרים בקביעת התוכנית כי המגרש ישמש לבית כנסת "ושירותי דת", וכן בגודלו העצום, החורג מהנדרש לצרכי תושבי הסביבה.

הם ציינו כי בתדריך של משרד הבינוי והשיכון להקצאת קרקע לצרכי ציבור, נאמר כי לישוב בן 50,000 תושב, פי שניים מאשר במבשרת ציון, דרוש בית כנסת מרכזי בהיקף של 800-500 מ"ר, שאף אותו ניתן לבנות כבית כנסת דו-אגפי, ספרדי-אשכנזי. בית הכנסת שלבנייתו ניתן ההיתר נועד לשמש כבית כנסת ספרדי בלבד, וזאת בשעה שרוב תושבי מבשרת ציון הם חילוניים, ויש בו בתי כנסת רבים, שחלקם קרובים לשטח המתוכנן.

עוד טענו כי בהיתר לא סומן השימוש בקומה התחתונה של בית הכנסת, והדבר מגביר את החשש כי קיימת כוונה לעשות בקומה זו שימוש לאולם שמחות.

רק ועדה מחוזית מוסמכת להפקיד

בפסק הדין קבעה השופטת ארד כי ההיתר שנתנה הוועדה המחוזית מבוטל בגלל פגם בהליכים. השופטת הסבירה כי מדובר בתוכנית, שהוועדה המחוזית, ולא הוועדה המקומית, היא שמוסמכת לאשרה.

לפי סעיף 85(א) לחוק התכנון והבנייה, החובה להפקיד תוכנית ולפרסמה לצורך שמיעת התנגדויות, מוטלת על אותו גורם תכנוני המוסמך לאשר את התוכנית. במקרה הנדון, הופקדה התוכנית, פורסמה ואושרה על-ידי הוועדה המקומית, ורק לאחר מכן אושררה על-ידי הוועדה המחוזית, וזאת, בלא שקדם לאשרור הנ"ל הליך של הפקדה, פרסום ושמיעת התנגדויות על-ידי הוועדה המחוזית. מכן שנפל פגם בהליך פרסום התוכנית ואישורה. השופטת הוסיפה כי
"כאשר מדובר בתוכנית בסמכות ועדה מחוזית, שעליה אף מוטלת החובה להפקידה להתנגדויות, אין תוקף להליך הפקדה ואישור שנערך על-ידי הוועדה המקומית, והוועדה המחוזית אינה רשאית לאשר את התוכנית, מבלי שעמדה בחובה המוטלת עליה להפקיד את התוכנית להתנגדויות".

השופטת דחתה את טענת המועצה המקומית והוועדה המחוזית כי הפקדת התוכנית על-ידי הוועדה המקומית לא גרמה נזק לעותרים. היא גם קבעה כי בניגוד לטענת המועצה המקומית, לא יכלו המתנגדים הפוטנציאליים לתוכנית להבין מנוסח פרסום התוכנית שחל שינוי בשימושים, ולכן לא הגישו התנגדויות. הפרסום לא הביא, למשל, לידיעת הציבור כי המגרש שנועד לבית כנסת שינה את ייעודו ל"בית כנסת ושירותי דת".