פיצוי לבן גביר: נעצר כשחגג את מות ערפאת

בית משפט השלום בירושלים חייב (יום ה', 31.7.08) את המדינה לפצות את פעיל הימין איתמר בן גביר על עיכוב שלא כדין במסיבה לרגל מותו של ערפאת. מדובר במסיבה שערך בן גביר בנובמבר 2004 עם היוודע מותו של יו"ר הרשות הפלשתינית יאסר ערפאת. השופט אריה רומנוב קבע כי למעצר לא הייתה עילה חוקית וכי על המדינה לשלם את הפיצוי מאחר שעמדה מאחורי מעשיו של השוטר ונתנה לו גיבוי.

הפרשה החלה משנודע ב-11.11.04 כי יו"ר הרשות הפלשתינית יאסר ערפאת מת. בן גביר וכמה מחבריו נקבצו לכיכר פריז. הם הביאו בשר על האש, שתייה קלה וכלי נגינה ויצאו בשירה ובריקודים. במקום נכחו שוטרים ומעט כלי תקשורת.

זמן מה לאחר מכן, ניגש סגן ניצב מנחם נידם לבן גביר ודרש ממנו לעזוב את הכיכר, אלא שבן גביר השיב כי מדובר בדרישה לא חוקית, זכותם להשאר במקום ואין בידי המשטרה כל עילה לסלקם. נידם הורה לעכב את בן גביר והוא נלקח ללא התנגדות לניידת המשטרה וכך גם חבריו. השלושה נחקרו במשטרה ושוחררו בערבות עצמית של כ-2,000 שקלים. איש מהם לא הועמד לדין. "המנגל אשר נלקח כמוצג הושב לבעליו".

בן גביר הגיש באמצעות בא-כוחו עו"ד ברוך בן יוסף תביעת נזיקין נגד השוטר נידם והמשטרה, בטענה כי הייתה זו "זכותו המלאה לבטא דעתו ולהביע את שמחתו בדרך בה עשה זאת". עוד טען כי הוא וחבריו "לא סיכנו איש, לא הזיקו לאיש, לא הפריעו לאיש, והסיבה היחידה לכך שהמשטרה נהגה בהם כפי שנהגה, היא עובדת השתייכותם למחנה הימין".

לטענת בן גביר, נידם נימק את דרישתו לעזוב את המקום בכך שמעשיהם של בן גביר וחבריו מהווים "הסתה נגד ערפאת".

מנגד, המשטרה טענה כי נוכחות בן גביר וחבריו הפרה את הסדר הציבורי וכי הייתה זו "התקהלות אסורה". לטענתה, משסירבו לעזוב את המקום "נהגה המשטרה כראוי בכך שהחליטה לעכבם". לטענתה, הפרת הסדר התבטאה בכך ש"נוסעים שחלפו על פני הכיכר במכוניותיהם האטו את נסיעתם, צפרו בצופרי המכוניות וקראו לעבר משתתפי האירוע קריאות כאלו ואחרות".

בהחלטה דחה השופט את טענות המשטרה על הפרת הסדר "הם התקבצו בתוך הכיכר ולא מחוצה לה, הם לא חסמו כבישים, לא התנצחו עם מפגיני נגד, לא התעמתו עם שוטרים", כתב השופט רומנוב."אכן המקום בו בחרו בן גביר וחבריו לבטא את שמחתם הוא מקום מרכזי בעיר ירושלים ואולם מקום זה ידע ויש להניח שעוד ידע הפגנות ומחאות לרוב. די אם נזכיר את משמרת המחאה אותה מציבה במקום תנועת 'נשים בשחור' מזה שנים רבות".

השופט הוסיף כי בן גביר וחבריו "לא עברו כל עבירה, ולכן לא הייתה למשטרה כל עילה חוקית לעכבם". לדבריו, תמיכה למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה, שהמשטרה שיחררה אותם זמן לא רב לאחר שעוכבו, וכי "תיק החקירה שנפתח נגדם נסגר, מבלי שהוגש נגדם כתב אישום". בנסיבות אלה, עיכובם היה שלא כדין, ו"יש בכך משום ביצוע עוולה נזיקית כלפיהם, ומדובר, לכל הפחות, בביצוע עוולת הרשלנות. לפיכך, זכאים התובעים לפיצוי כספי עבור נזקיהם".

הנזק אינו מתבטא רק במעשה העיכוב עצמו והובלתם לתחנת המשטרה, גם אם הדבר נעשה למשך שעות ספורות, אלא ב"פגיעה שחשו כתוצאה מכך שהמשטרה נהגה בהם שלא כדין ושללה מהם את הזכות לבטא את דעתם ואת רגשותיהם".

בית המשפט קבע כי המדינה תשלם לבן גביר 3,000 שקלים וכן הוצאות משפט 1,500 שקלים. הוא ציין כי אינו מחייב אישית את השוטר, כיון שהמדינה "התייצבה מאחוריו, גיבתה אותו, והעניקה לו ייצוג משפטי בהליך זה, ולכן, כך יש להבין, היא מקבלת על עצמה אחריות גם ביחס אליו".