דני טסה להודו. יעבור המון זמן עד שאראה אותה שוב. בלי טלפונים, אולי איזה מייל פה ושם. ויש שם מחלות ביבשת הזאת, ויתושים. ומי יודע איזה אנשים היא תפגוש. אולי היא בכלל לא תזכור אותי. היא תתחתן עם איזה הודי ויהיו להם ילדים קצת הודים וקצת לא, וכשהיא תבוא לארץ לביקור מולדת אחרי כמה שנים, היא לא תזכור אותי בכלל. מזל שהיא חוזרת עוד שלושה שבועות, אחרת לא הייתי שורדת את זה. לכבוד הנסיעה, לקחתי אותה ל'חצר' הירושלמית הכשרה, שנמצאת במתחם הרכבת המקסים. שמעתי דברים טובים על החצר לפני כמה חודשים, ועכשיו כשהחליפה ידיים, החלטתי שחייבים כבר ללכת לאכול שם.
