|
פרנץ קפקא היה עסוק בשאלה היהודית
|
|
|
|
|
|
לפני מותו ב-1924 ביקש קפקא מידידו הטוב, מקס ברוד, לשרוף את כתביו, אולם ברוד התעלם מבקשתו ולקח עימו את המסמכים כשברח מפראג לתל אביב בשנת 1939. במשך שנים לא הייתה גישה לכתביו, משום שמזכירתו של ברוד סירבה לאחר מותו ב-1968 להעביר אותם לרשויות בישראל. בשנה שעברה מתה אסתר הופה בגיל 101 ובנותיה מסרו את הכתבים לחוקרים ואקדמאים, שמעוניינים להשאיר את המסמכים בישראל. כעת נשאלה השאלה: עד כמה היה קפקא יהודי.
ספר חדש היוצא לאור לקראת 125 שנה להולדתו של הסופר, בשם "העולם העצום בתוך ראשי: פרנץ קפקא - מסמך ביוגרפי" מאת לואי בגלי, טוען שקפקא היה אמביולנטי לגבי יהדותו. "אני מעריץ את הציונות והיא מבחילה אותי", מצטט בגלי מכתביו של קפקא. "מה משותף לי וליהודים? בקושי יש לי משהו במשותף עם עצמי ועלי לעמוד בשקט בפינה, מרוצה מזה שאני מסוגל לנשום".
לעומת התבטאויות אלה, רבים בזירה האקדמאית טוענים שקפקא למד עברית (נמצאו חוברות תרגילים בין מסמכיו), התייחס ברצינות רבה למפעל הציוני, ואפילו חשב לעלות לישראל. בשנת 1949, לדוגמא, מאהבתו האחרונה של קפקא, דורה דיאמנט, כתבה לברוד ואמרה לו שחזונו הגדול של קפקא היה לעשות עלייה ולבוא לישראל. היא אפילו השתמשה במילה העברית "עלייה".
עכשיו נשאלת השאלה האם יהיה די בכך כדי להשאיר את כתביו של הסופר הנערץ בארץ או לאו.