מתבגרים בצל טילי הקסאם

תמיכה חברתית שקיבלו מתבגרים בשדרות גוננה עליהם מפני תסמינים דיכאוניים שנבעו מהסלמה בתקיפות טילי קסאם שהתרחשה בקיץ 2007. כך עולה ממחקר משותף שערכו פרופ' גולן שחר מאוניברסיטת בן-גוריון ופרופ' כריסטופר הנריץ' מאוניברסיטת ג'ורג'יה שבארה"ב.

המחקר יפורסם החודש בכתב העת היוקרתי 'American Academy of Child and Adolescent Psychiatry', המפרסם מחקרים בולטים בתחום בריאות הנפש של ילדים ומתבגרים.

המחקר, אשר מומן על-ידי הקרן הדו-לאומית ישראל-ארה"ב, התמקד במתבגרים החיים בנגב המערבי באופן כללי, ובעיר שדרות באופן ספציפי. פרופ' שחר ופרופ' הנריץ' וצוותי המחקר שלהם, עקבו אחרי 29 מתבגרים, לפני ואחרי ההסלמה שבתקיפות טילי הקאסם מרצועת עזה, שהתרחשה בקיץ 2007.

רמות הדיכאון של המתבגרים ומידת התמיכה החברתית שזכו לה מצד הורים, חברים וסגל בית הספר נמדדו לפני ההסלמה, ואילו מידת החשיפה לטילי קסאם ורמות הדיכאון הקשורות לה נמדדו אחרי ההסלמה.

החוקרים מצאו, כי הקשר בין מידת החשיפה לטילי הקאסם לבין הדיכאון שחוו המתבגרים היה תלוי במידת התמיכה החברתית שקיבלו טרם ההסלמה. בקרב מתבגרים עם מעט תמיכה חברתית, חשיפה רבה לטילים הובילה לרמות גבוהות לדיכאון, ואילו בקרב מתבגרים עם רמות גבוהות של תמיכה חברתית, חשיפה רבה לא הובילה לרמות גבוהות של דיכאון.

הממצאים מהווים חיזוק משמעותי לסברה המדעית, לפיה תמיכה חברתית הינה גורם מגונן חשוב בפני מצבי לחץ טראומטיים. "מה שחשוב במיוחד בממצאים אלה", אומר פרופ' שחר "הוא שהם נמצאו בקרב מתבגרים החשופים ללחץ קיצוני כרוני המתבטא בחשיפה ממושכת לטרור, שאליו מתלווה לחץ אקוטי הנובע מההסלמה בתקיפת הטילים בתקופה שבה התרחש המחקר. חרף מערכת לחצים כה אינטנסיבית, תמיכה חברתית עדיין חוצצת בין המתבגרים לבין תסמינים דיכאוניים".

פרופ' שחר ופרופ' הנריץ' משתפים פעולה באופן הדוק מזה שמונה שנים, ופרסמו רבות בתחום של התפתחות פסיכולוגית, מצבי לחץ ותמיכה חברתית בגיל ההתבגרות. הם רואים במחקר זה את גולת הכותרת של עבודתם, ומקווים שממצאים נוספים ישפכו אור נוסף על גורמי חוסן המסייעים למתבגרי הנגב המערבי לגדול בצל הטרור.

"ממצאים אלה", מדגישים החוקרים, "אינם רק בעלי ערך מדעי בסיסי, אלא אף עשויים להוות בסיס לתוכניות התערבות שיסייעו למתבגרים להתפתח תחת עננת הטילים והלחצים הנלווים של גיל ההתבגרות".