שופט בית משפט השלום ברמלה, זכריה ימיני, דחה בסוף השבוע שעבר, תביעה שהגיש חולה נגד שני רופאים ונגד בית החולים השרון לפצות אותו על השתלת עדשה לא מתאימה עקב ניתוח קטרקט. השופט חייב את המנותח לשלם לרופאים ולבית החולים הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 20,000 שקל.

מפסק הדין עולה כי בשנת 1988 אובחנה גלאוקומה (לחץ תוך-עיני גבוה) בשתי עיניו של אדם בן 48, שסבל גם ממחלת לב איסכמית, ועבר ניתוח מעקפים, והוחלט לבצע בו ניתוח טרב.

ב-15.4.01, לפני ניתוח הטרב, ביצע ד"ר רוטברג בחולה בדיקת ביומטריה, בדיקה טכנית המודדת את אורך העין. הבדיקה נעשתה במכשיר שהיה באותה עת בשימוש, והצריך מגע בין המכשיר לעין.

ב-8.5.01 נותח האיש במרכז רבין ניתוח טרב. הניתוח גרם לירידה בלחץ של העין ולריכוך שלה. ואולם גם התברר שהאיש סובל מקטרקט (ירוד) בעין שמאל. לאחר ניתוח הטרב, החמיר מצב הקטרקט, והחולה פנה לכמה מומחים ברפואת עיניים, ובהם פרופ' וינברגר, להתייעצות. הפרופסור המליץ על ניתוח להחלפת העדשה.

לאחר שהיו בידיו כל חוות דעת המומחים ברפואת עיניים, החליט החולה שפרופ' וינברגר יבצע את הניתוח להחלפת העדשה בבית החולים השרון.

האם ביצעו הרופאים עוולת תקיפה?

ב-17.2.02 ביצע בו ד"ר רוטברג, שהיה בעל ותק של חודש וחצי ברפואת עיניים, בדיקות טרום ניתוחיות. בראש גיליון הקבלה ציין הרופא כי במאי 2001 עבר האיש ניתוח טרב. ד"ר רוטברג לא ביצע לאיש בדיקת ביומטריה, אלא רשם את ערכי בדיקת הביומטריה שנעשתה לפני ניתוח הטרב. פרופ' וינברגר ידע על כך, אך הסתמכות על בדיקת ביומטריה שנעשתה לפציינט בעבר, הייתה הפרקטיקה שנהוגה הייתה אותה עת בבית החולים.

ב-17.2.02, כחודש לפני הניתוח, חתם החולה על טופס הסכמה לניתוח. ב-25.3.02 ניתח פרופ' וינברגר את האיש ושתל בעינו השמאלית עדשת 18.5+, בהסתמך על בדיקת הביומטריה הישנה. הניתוח נעשה בהרדמה מקומית, ללא סיבוכים, והחולה נשלח לביתו למנוחה ולביקורת חוזרת לאחר שבוע.

כעבור זמן, הרגיש האיש כי מצב ראייתו הורע ולא הוטב, וכי יכולת ראייתו בעינו השמאלית גרועה יותר לאחר הניתוח מזו שהייתה לפניו. לאחר כמה חודשים התברר שהעדשה שהושתלה לא התאימה. הוא התייעץ עם מומחה נוסף, וזה המליץ על ניתוח נוסף להחלפת העדשה. לפיכך, הגיש החולה ב-15.6.04 את תביעתו נגד בית החולים ונגד הרופאים שניתחו אותו.

בתביעה נטען כי הם התרשלו משום שלא ביצעו בדיקה ביומטרית לפני ניתוח הקטרקט. כמו-כן נטען כי החולה לא נתן הסכמה מדעת לניתוח, שכן פרופ' וינברגר לא הסביר לו את כל הסיכונים הכרוכים בניתוח הקטרקט לאחר ניתוח הטרב, ומכאן שבוצעה בו עוולת תקיפה. עוד טען כי בגלל רשלנות הרופאים נגרמה לו נכות בעינו השמאלית.

הלך לקראת הניתוח בעיניים פקוחות

בפסק הדין שדחה את התביעה כתב השופט ימיני על-פי הידע הרפואי, הפרקטיקה הרפואית והמכשור הרפואי שהיו קיימים בעת ביצוע ניתוח הקטרקט, לא התרשל ד"ר רוטברג כאשר לא ביצע בדיקה ביומטרית לפני ביצוע ניתוח הקטרקט.

לגבי טענת החולה כי פרופ' וינברגר לא הסביר לו לפני הניתוח את כל הסיכונים הכרוכים בו, ועל כן ביצע כלפיו עוולות של פגיעה באוטונומיה ותקיפה, ציין השופט כי לפני שהחליט האיש שפרופ' וינברגר ינתח אותו בניתוח הקטרקט, הלך והתייעץ עם כמה רופאים. מתברר שהאיש אף שאל את הפרופסור מדוע אינו מבצע לו בדיקת ביומטריה בעינו השמאלית. השופט קבע כי גם עובדה זו מלמדת שהוא קיבל מידע על אודות הניתוח והבדיקות הטרום-ניתוחיות וידע היטב לקראת מה הוא הולך. "ניתן לומר שהתובע הלך לקראת הניתוח בעיניים פקוחות, כאשר כל המידע נמצא באמתחתו. על-רקע דברים אלו יש לקרוא את הכתוב בטופס ההסכמה עליו חתם התובע לפני הניתוח", כתב השופט.

מטעמים אלה, פסק השופט שלא הוכחה אחריותם של הרופאים לנזק שנגרם לעינו השמאלית בניתוח הקטרקט.