אושרה התליית רשיון רפואה בגלל מעשים פליליים

בית המשפט דחה ערעור על החלטת הוועדה המיוחדת להתלות את רישיון המערערת לעסוק ברפואה למשך 6 חודשים.

השופט ניל הנדל קבע, כי אופי מקצוע הרפואה דורש מהרופא לא רק מיומנות וידע אלא, ולא פחות - מידות ומוסר. דרישה זו שורשיה עתיק יומין בתרבות הכללית ובמשפט העברי. מנקודת המבט של ההליך המשמעתי אין מקום להתערב בתוצאה במקרה דנא.

אף אם הפגם בהתנהגות המערערת לא התרחש במהלך טיפול של חולה הרי היא ניצלה את מעמדה, עשתה שימוש בחומר שיש לה גישה אליו בשל היותה רופאה, ביצעה מעשים פליליים, והכל בשביל אינטרס אישי של השגת רווח כספי שלא כדין. מתן הקלה עלול לפגוע באינטרס הציבורי של קיום מנגנון משמעתי אשר שם דגש על שמירת טוהר המקצוע, לרבות שלילת חירות רופא לעסוק במקצוע כמענה הולם להתנהגות שאינה הולמת.

בפני בית המשפט הוגש ערעור נגד החלטת השופט (בדימ.) ורדימוס זיילר, לפיה אומצה המלצת ועדה מיוחדת להורות על התליית רישיון המערערת, ד"ר נעמי גולדנברג, לעסוק ברפואה במשך שישה חודשים. המסגרת הדיונית מותווית על-פי פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976 (להלן: "הפקודה"). המשנה למנכ"ל משרד הבריאות הגיש קובלנה נגד המערערת בגין עבירת משמעת של התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה לפי סעיף 41 (1) לפקודה. שר הבריאות מינה ועדה על-פי סעיף 44 א' לפקודה, שהמליצה להתלות את רישיון המערערת לשישה חודשים. השופט (בדימ.) ו' זיילר אימץ את המלצת הוועדה. הרקע העובדתי להליך הוא מאמצי המערערת לשכנע את רשויות מס ערך מוסף, לפרוס חובה בסך 250,000 ש"חעל-ידי הצגתה כלוקה במחלת לוקמיה.

בית המשפט ציין בהחלטתו, כי ההליך המשמעתי לפני הוועדה על-פי הפקודה שונה בשיקוליו יעדיו ותכליתו מההליך הפלילי לפי חוק העונשין. החוק האחרון, כשמו כן הוא. מטרתו גם להעניש לאחר שבית משפט קובע אשמת נאשם בפלילים. משכך, המיקוד הינו בנאשם שנמצא אשם, ועל בית משפט לשקול מול שיקולי ענישה כגון הרתעת הרבים והיחיד את הנסיבות האישיות של הנאשם. לעומת זאת ההליך המשמעתי מפקח על תהליכי הרישוי במובן המצומצם ומגן על כבוד המקצוע במובן הרחב. אדם אינו יכול לעסוק ברפואה בלי שקיבל רישיון כדין. הציבור רשאי לדרוש כללי התנהגות נאותים מהעוסק במלאכת הקודש של הרפואה.

לדעת בית המשפט, אופי מקצוע הרפואה דורש מהרופא לא רק מיומנות וידע, אלא, ולא פחות - מידות ומוסר. דרישה זו שורשיה עתיק יומין בתרבות הכללית ובמשפט העברי. מנקודת המבט של ההליך המשמעתי אין מקום להתערב בתוצאה במקרה דנא. אף אם הפגם בהתנהגות המערערת לא התרחש במהלך טיפול של חולה הרי היא ניצלה את מעמדה, עשתה שימוש בחומר שיש לה גישה אליו בשל היותה רופאה, ביצעה מעשים פליליים, והכל בשביל אינטרס אישי של השגת רווח כספי שלא כדין. מתן הקלה עלול לפגוע באינטרס הציבורי של קיום מנגנון משמעתי אשר שם דגש על שמירת טוהר המקצוע, לרבות שלילת חירות רופא לעסוק במקצוע כמענה הולם להתנהגות שאינה הולמת. אין לומר שהנסיבות האישיות של המערערת אינן רלוונטיות להכרעה. הן בעלות משקל כשלעצמן וככלי לבחינת מניעי המערערת בהתנהלותה. ברם, עיקר המשקל יושם על מעשיה כפי שהם, כאשר חומרתם מדברת בעד עצמה. יושם אל לב אפוא, שעל-פי החלטת הוועדה יאסר על המערערת לעבוד במשך כחצי שנה כרופאה אך לא מעבר לכך.