היום לפני 49 שנה, ב-10 באוקטובר 1956, נוסדה תנועת הפת"ח.
ארגון הפת"ח, (בערבית فتح, היפוך של ראשי התיבות 'חרכּת תחריר פלשתין' - התנועה לשחרור פלשתין) נוסד בכווית על-ידי יאסר ערפאת, ח'ליל אל-ואזיר (אבו ג'יהאד), צלאח חלף (אבו איאד), חאלד אל-חסן (אבו אל-סעיד) ופארוק קדומי (אבו לוטוף).
בשנת 1964, ערפאת, ששמר על "עצמאות ההחלטה הפלשתינית", הביא את ראשי מדינות ערב להקים את אש"ף. יאסר ערפאת נבחר למנהיג אש"ף, תפקיד אותו מילא עד למותו בשנת 2004.
לאחר מלחמת ששת הימים ניסה תחילה ארגון הפת"ח להקים את בסיסו בשטחים אך משלא הצליח הועבר מרכז הפעילות של הארגון לירדן.
בעקבות אירועי ספטמבר השחור עברו אנשי אש"ף והפת"ח בתוכם, ללבנון. בתקופה זו הצליח הפת"ח, ואיתו גם הארגונים האחרים באש"ף, לערער את היציבות במדינה, מה שתרם רבות לפרוץ מלחמת האזרחים ב-1975.
במהלך מלחמת לבנון היה הפת"ח הגורם המרכזי באש"ף ובשנת 1983 הכריזו מספר אנשי פת"ח, בראשות אבו מוסא, על מרד בערפאת. מרד זה אומנם לא הצליח למוטט את שליטתו של ערפאת בפת"ח אך בעזרת תמיכתם של הסורים הצליחו המורדים לגרום לכך שייסוג מלבנון.
עם פריצת האינתיפאדה הראשונה נחלש הפת"ח בשטחים כתוצאה מהיווצרותו של החמאס ושל גופים פוליטיים אחרים, אך עם הקמת הרשות הפלשתינית הפך הפת"ח למפלגת השלטון.
בתקופה שבין הקמת הרשות לבין תחילת אינתיפאדת אל-אקצה התחזק מעמדו של הפתח והוא היה למפלגה הדומיננטית בשטחים.
במהלך השנים זכה הפתח גם לסיוע ממדינות ערב השונות אולם ללא מדינה כלשהי התומכת בו באופן קבוע.
