חברת מקורות פותחת לראשונה לציבור הרחב את מרכז המבקרים דיזל חולדה ובריכת השילוח הנמצאת בדרך לירושלים. מדובר באתרים המספרים את ספיורו של קיץ 1948. בשיאו של המצור על ירושלים, נחלצה חברת מקורות להציל את ירושלים מצמא. במבצע גבורה הניחו עובדי החברה צינור מים מאולתר שנמתח לאורך 20 קילומטר, בתוך 30 ימים בלבד ובכך הבטיחו את המשך עמידתה של העיר במצור.
הציבור הרחב מוזמן לסיור מודרך במסלול, ללא תשלום. הסיורים יתאפשרו למשך שלושה ימים בלבד - בתאריכים 15, 16 ו-19 באוקטובר, כאשר ההגעה לבריכת השילוח עצמאית ותמתין שם מדריכה. יש להקפיד על תיאום מראש במספרים 9388961 -03 ו- 1-800-250-270.
שרידי צינור השילוח והתחנה בבוסתן עינות סוסין נמצאים לאורך דרך בורמה בפארק רבין של קק"ל. הגישה ממצפה הראל על-פי השילוט. למצפה הראל מגיעים ממזרח מצמת שמשון וממערב מצמת נחשון - באמצע הדרך ישנה פנייה צפונה משולטת למצפה הראל (ליד תחנת ענב של "מקורות") לאורך דרך בורמה הכשירו קק"ל ו"מקורות" עמדות תצפית והסבר על תחנת סוסין ועל קטעי קו השילוח.
בימים אלה מציינת חברת המים הלאומית מקורות 60 שנה למבצע השילוח, אחד ממבצעי הגבורה שיזמה וביצעה החברה הצעירה בתושייה ובנחישות, בעיצומה של מלחמת העצמאות.
מקורות מציעה פתרון לבעיית המים בירושלים
בעיצומם של הקרבות, בעוד הלגיון הירדני והצבא העירקי חלשו על תוואי קו המים הראשי מראש העין לירושלים, כאשר כוחות ערבים חסמו את דרכי הגישה אל העיר ומפלס המים בבורות הלך וירד, הציעה מקורות פתרון מבריק לבעיית המים בירושלים. פתרון שלא הצריך את כיבוש אזור לטרון מידי הירדנים ולא דרש את הפעלת תחנת השאיבה בלטרון. התוכנית הסתמכה על דרך בורמה, שנפרצה זה מכבר, וניצלה את קיומו של מפעל המים דרום א', שסיפק מים לקיבוצים נען וחולדה מקידוחים בסביבות רחובות.
בישיבת הממשלה הזמנית שהתקיימה ב-14 ביוני 1948, דיווח שר האוצר אליעזר קפלן כי בעקבות המצור וניתוק מפעל מי הירקון, תספיק כמות המים בבורות בירושלים לחודשיים וחצי לכל היותר.
באותם ימים, ימי ההפוגה הראשונה, הגיעו מירושלים במטוס מהנדסי העירייה, ליבוביץ וברג וביקשו פגישה דחופה עם אנשי מקורות.
פנחס ספיר, שמחה בלאס וטוביה לאופר פגשו את המהנדסים הירושלמים שטענו כי בירושלים נותרה אספקת מים לשלושים יום לכל היותר. לאחר הפגישה יצאו הנוכחים לסיור ב"דרך בורמה" עד למבואות שער הגיא.
התוכנית מתגבשת: 2000 מ"ק מים ביממה בעלות של 200 אלף לירות
התוכנית שהתגבשה כללה את הארכת הקו הקיים מרחובות דרך נען לחולדה, לכיוון קטע הקו המנדטורי שהיה בידי כוחותינו באזור שער הגיא. לאורך הקו צריך היה לקבוע תחנות שאיבה.
התכנון היה לספק 2,000 מ"ק מים ליממה, כשישית מהספק המפעל המנדטורי לפני המלחמה. עלותו המוערכת של המפעל עמדה על 200,000 לירות ארץ-ישראליות הון עתק באותם ימים.
כאחראי על המבצע מונה דוד חורן מרמת דוד. חשיבות ודחיפות הנושא חייבו את מעורבות משרד הביטחון והממשלה הזמנית, אשר נתנו זכות בכורה לכל עזרה שתידרש להשלמת המבצע. כתב המינוי הכתיר את המבצע בשמו, מבצע השילוח, מחווה למפעל המים ההיסטורי של המלך חזקיהו.
בישיבת הממשלה הזמנית פירט פנחס ספיר את תוכנית המפעל ואת והסביר כי "אין ספק שזהו המוצא היחיד של סדור הספקת מים מידית לירושלים ולהצילה מצימאון. תחשב זאת כזכות לחברתנו שהיא תבצע את המפעל".
הנוכחים כולם התייחסו לדחיפות של המפעל ולערך ההיסטורי והמדיני שלו. יוסף וייץ סיכם: "המפעל המוצע ערכו לא רק בזה שיספק מים ליהודי ירושלים, כי אם גם ערך גדול מזה והוא: הצינור ישמש קשר בין מדינת ישראל וירושלים. עם הנחת הצינורות תיסלל הדרך המקשרת את הישוב עם ירושלים ואלה הן עובדות חדשות שליצירתן יש ערך ויש לעשות זאת בהקדם".
תחת אש, בחיפזון וללא ציוד מתאים - החלה העבודה
העבודה בשטח התבצעה על-ידי אנשי "מקורות", "חרות" ו"סולל בונה". הנחת הקו הייתה מבצע מסובך ואמיץ, לעִיתים תחת אש האויב, בתכנון חפוז, ללא ציוד או חומרים מתאימים. העבודה החלה ב-1 ביולי 1948 והושלמה תוך 30 יום.
ב-11 בחודש אוגוסט כבר הגיעו המים לירושלים. זרם של 120-100 מ"ק לשעה החל לזרום לירושלים בדיוק ביום בו פוצצה תחנת לטרון, וימים ספורים לפני התייבשות הבורות בעיר. למחרת הפעלת הקו, ב-12 באוגוסט 1948, כתב דוד בן-גוריון ביומנו: "בא (דב) יוסף. מים כבר זורמים לירושלים מצינור בורמה".
כשהגיעו המים לירושלים פרץ מהנדס עיריית ירושלים בבכי. הבריכה שלתוכה זרמו המים החיים הייתה יבשה לגמרי.
סיפורו של קו השילוח בולט וייחודי בין המבצעים השונים להבאת מים לירושלים לאורך אלפי שנות קיומה. סיפור זה מבטא את הקשר האמיץ של העם לבירתו, ואת עומק המחויבות של מקורות מאז ומעולם לאספקת מים סדירה אף על-פי כן ולמרות הכול.
ב-72 השנים האחרונות הונחו ארבעה קווי מים לעיר ירושלים: הקו המנדטורי שהוקם בשנת 1936, הקו השני, שהונח בשנת 1953, הקו השלישי שהונח בשנת 1979 והקו הרביעי שהונח ב-1994.
בימים אלה החלה מקורות בהקמת מערכת המים החמישית לירושלים בעלות כ-2.5 מיליארד שקל.
אתר חולדה
בין מזכרת בתיה לקיבוץ חולדה נמצאת תחנת שאיבה תת-קרקעית שהקימה חברת מקורות בשנת 1950 כדי לספק מים לירושלים. בתחנה נשתמר מנוע הדיזל של הקו השני לירושלים עדות היסטורית למאמצים הבלתי פוסקים של מדינת ישראל בכלל ושל חברת מקורות בפרט, לספק מים לירושלים בכל זמן ובכל מצב.
בקיץ שנת 2000, 50 שנה לאחר הפעלתו של הקו השני לירושלים, יצאה קבוצת עובדים של החברה לבקר באחד מהבונקרים שנותרו משלביו הראשונים של המפעל. כבר בכניסה למבנה הנטוש אחזה ההתרגשות בנוכחים: לאור פנסים גילתה הקבוצה כי תחנת דיזל חולדה נשתמרה בשלמותה.
באותו רגע נולדה ההחלטה לבנות במקום אתר מבקרים לתיעוד המאבק על הובלת המים לעיר הבירה. האתר, הנקרא מים לירושלים, מספר את סיפור הדיזל ואת תולדות אספקת המים לבירה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
