שמואל איטלמן תבע את חברת עמגל יצור כימיקלים (1989) בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בראשון-לציון בגין נזקים שנגרמו לרכבו. לדבריו, בחודש אפריל 2004, בשעות הבוקר, כשרכבו חנה בחניה פרטית, הגיע לפתע רכב בבעלות הנתבעת נצמד אליו ופרק נוזלים כימיקלים באמצעות משאבה וצינורות. "תוך כדי פריקה, נשפכו טיפות כלור על הרכב שלי וגרמו לפגמים בצבע".
בכתב ההגנה טענה הנתבעת שאיטלמן לא הוכיח את התביעה וחוות הדעת שהגיש נערכה כשנה לאחר האירוע. לדבריה, הנוזל שפרקה לא גרם לכתמי צבע על רכבו של איטלמן. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בחיוב בהוצאות.
בפסק דין שניתן בחודש שעבר, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת הלית סילש, את התביעה וחייבה את איטלמן לשלם לנתבעת 300 שקל הוצאות. "בבואו של תובע לעתור בפני בית משפט שיורה לנתבעת לפצותו, מוטל עליו להוכיח את תביעתו. במקרה זה שבפני, כשל התובע ולא הוכיח שהנזק שנגרם אכן מקורו במעשיה של הנתבעת".
לדברי השופטת, נמצאו סתירות, במספר נושאים מהותיים, בין דבריו של של איטלמן בכתב התביעה לעדותו בבית המשפט. "בכתב התביעה טען שהנזק אירע ביום: 1.4.04 בשעה: 08:00 ובעדותו בפני העיד שכלל לא ראה את רכב הנתבעת מטפטף על רכבו וצילם אותו משום שרצה להתלונן על קרבתו לחניה פרטית ותו לא. מכתב התביעה עלה לכאורה שהנזק אירע לרכבו מיד לאחר שנשפכו טיפות של החומר, ואולם מעדותו עלה שהבחין בנזק רק כשנה לאחר האירוע והחליט לפנות לשמאי".
השופטת סליש, הדגישה שהיות והתובע הודה שלא ראה את רכב הנתבעת מטפטף על רכבו והבחין בנזק כעבור שנה, לא ניתן לקבוע שהאירוע בכלל התרחש. לדבריה, איטלמן לא הוכיח איזה חומר נשפך כביכול על רכבו, בעוד שממונה הבטיחות מטעם הנתבעת הסביר שמדובר בחומר שמלבין בגדים אך אינו גורם נזק לצבע של רכבים. "לבית המשפט אין ידע שיפוטי בתחום הלבנה וחומרי חיטוי, ובמקום שבו ביקש התובע להוכיח טענתו זו, מוטלת עליו החובה להמציא חוות דעת הקושרת בין החומר המסוים לנזק שנגרם לרכבו". השופטת הוסיפה שגם החשבוניות שצירף איטלמן העלו תהיות וחלקן לא היו ברורות.
