לקראת שמחת תורה נמכרו כ-400 אלף דגלי חג - בשני אחוזים יותר מן השנה שעברה. היקף המכירות כארבעה מיליון וארבע-מאות אלף שקלים. שלושים אחוזים מן הדגלים עשויים מחומרים ממוחזרים ומתכלים, ובהשפעת הבחירות הקרבות לרשויות המקומיות יוצרו גם דגלי שמחת תורה ועליהם מוטבעים מסרים פוליטיים.
מחיר דגלי פלסטיק וקרטון נע בין חמישה שקלים לשבעה שקלים וחצי - בחמישה אחוזים יותר מן המחירים אשתקד.
מקור המנהג דווקא מהעיר וינה, כאשר לילדים שלא יכלו לאחוז ספרי תורה נתנו דגלים מעוטרים בשביל ההרגשה הטובה. בראשית ימי המדינה בשנות ה50- הם הגיעו בקיט בסיסי שכלל דגל מנייר קרטון נעוץ על מוט עץ לא מהוקצע, שהותיר קוצים בכפות הידיים. בחלק מהמקרים היה תקוע בקצה המוט תפוח-עץ, זכר לימות הצנע, ובמרכזו נר דולק.
בדגלים יקרים יותר היה "ארון קודש" נפתח, שהפרדת שתי דלתותיו הציגה ספרי תורה או פס משתלשל שעליו עשרת הדברות. על הדגלים הייתה מפוזרת אבקת זהב וכסף.
האיורים שעל הדגלים היו תמונות מההווי החלוצי של צה"ל ושל החקלאים וכדומה, או תימני רוקד בצעד תימני עם ספר התורה או ילדים רוקדים בבית הכנסת, כאשר צבע עורם היה נקבע לרוב לפי מוצאו העדתי של היצרן. תמונות של רבנים לא מופיעות על הדגלים. מאז, הכל השתנה הנר הדליק כבר לא בטיחותי ודגלי הפלסטיק זולים בהרבה מדגלי הנייר. השנה כאמור, נעשה לראשונה שימוש במקלורים, שהודלקו רק בצאת החג בהקפות השניות.
