|
|
בסיס זכוכית זהב, רומא, המאה ה-4 לספירה [התמונות באדיבות מוזיאון ישראל]
|
|
|
|
|
|
|
|
 | כתובה עברית | |
| קומראן, מערה 11 | |
| סוף המאה ה1- לפני הספירה – ראשית המאה ה-1 לספירה | |
| דיו על קלף | |
|
|
|
|
קטע ממגילת המקדש (טורים מה-סז) שטרם הוצג בישראל מוצג בימים אלו במוזיאון ישראל. זהו הארוך מכל קטעי המגילות שנתגלו עד כה במדבר יהודה ואורכו 3.13 מטרים. הקטע עוסק בענייני טומאה וטהרה, בהלכות המת ובסוגיות אחרות הקשורות לעולם המקדש.
נושא המקדש הוא מן הנושאים הקדומים המוכרים באמנות היהודית. למרגלות הר סיני ציווה אלוהים על משה רבינו להקים את המשכן ("ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"). מקדש זה היה בתחילה משכן נודד, ובימי בית ראשון ושני בניין של קבע. על המקדש בתקופת הורדוס נאמר כי מי שלא ראהו "לא ראה בניין נאה מימיו". הוא היה למרכז עלייה לרגל מכל קצוות תבל, וכליו - ביטוי לקשר בין האדם לאלוהיו. בשנת 70 לספירה חרב בית שני על-ידי הרומאים.
לצדה של מגילת המקדש מוצגים בתערוכה מתקופת בית המקדש השני תיאורי מנורת שבעת הקנים ושולחן לחם-הפנים על מטבעות, וכן חרותת מנורה על טיח שנתגלתה באחד הבתים של העיר העליונה שבירושלים.
כן מוצגים מטבעות מתקופת מרד בר כוכבא שלאחר חורבן הבית (135-132 לספירה), ובהם מתוארים חזית המקדש, ארבעת המינים וכלי בית המקדש כ"זכר למקדש" - המסר העיקרי במאבקם של המורדים - ולעצמאות המדינית שהייתה ואיננה. דימויים נוספים מעולם המקדש, כגון השופר, המחתה, האתרוג, הלולב, המנורה וארון-הברית, שנמצאו במערות קבורה מן המאה ה-3 וה-4 ועל כלים ופסיפסים מן התקופה הביזנטית (המאה ה-4-ה-6), מוצגים בתערוכה והם ביטוי מתמשך לאמונה בגבורה האלוהית שתביא לתחיית המתים, לביאת המשיח גאולה ולבניית בית המקדש.
