אילן גדליהו, תבע את המועצה האזורית כפר אורנים ואת הראל חברה לביטוח בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בסכום של 12,150 שקל לאחר שבנו נפצע. מכתב התביעה עלה שבחודש יולי 2004, בשעות הערב, התקיים אירוע לילדים בכפר אורנים ובעטיו נתחם קטע כביש לרוחבו בכבל. בנו בן ה-10 של התובע התחרה עם חבריו בריצה, נתקל בכבל, שבקושי נראה בחשכה, ואיבד את הכרתו. הילד אושפז לצורך השגחה למשך 24 שעות וגדליהו הפסיד עקב כך בחינה ונאלץ לקחת חופש נוסף וללמוד לבחינה שוב. כמו-כן האשים את המועצה ברשלנות כשתחמה את הכביש בכבל ולא במחסומים. גדליהו ביקש פיצוי ממוני ופיצוי לא ממוני בגין חרדה, לחץ, טרחה ועוגמת נפש שחוו הוא ואשתו.
בכתב ההגנה טענו הנתבעות, שבנו של גדליהו השתולל ומתפקידו של גדליהו היה להשגיח עליו ולמנוע את ההשתוללות אך הוא לא עשה זאת. כמו-כן שאדם סביר היה מבחין בכבל שנצבע בצבעים בולטים של לבן ואדום ובנו של גדליהו נפגע במהלך תחרות הריצה וללא קשר לכבל. הנתבעות ביקשו לדחות את התביעה.
בפסק דין שניתן בחודש שעבר בהעדר הצדדים, חייבה השופטת עינת רביד את הנתבעות לשלם לגדליהו 4,500 שקל בתוספת 500 שקל הוצאות. "על הנתבעות היה לדאוג כי תחימת האזור תיעשה על-ידי אמצעים, אשר ניתן יהיה להבחין בהם ואשר לא יהוו סכנה לאנשים הנמצאים במתחם. במקרה הנדון לא עמדו הנתבעות בחובה זאת שכן בפועל בנו של התובע נפגע כתוצאה מאותה רצועה. איני מקבלת את טענת הנתבעות כי יש להטיל את מלוא האחריות על התנהגות בנו של התובע כמו-כן על הוריו, אשר נעדרו מהמקום ונמנעו מלהשגיח על מעשיו. בנו של התובע היה בן 10 בעת האירוע, ובהתאם לעדות התובע הוא ואשתו ידעו כי שלשם האירוע, נסגר היישוב הקטן ולא יהיו בו כלי רכב ועל כן לא היה מקום לחייבם להשגחה צמודה". השופטת הוסיפה שלא הוכח שהתנהגות בנו של התובע חרגה מהתנהגותם של ילדים בני 10 והסכימה שנגרמה לגדליהו ואשתו עוגמת נפש וחרדה כתוצאה מהאירוע.
