|
מבצר אלה מהאוויר [האוניברסיטה העברית]
|
|
|
|
"הצנור" בעיר דוד [רשות העתיקות]
|
|
|
|
ה"חגב" שנמצא ברחבת הכותל המערבי
|
|
|
|
|
|
הארכיאולוגים יוסי גרפינקל וסער גנור מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, הציגו (ה', 30.10.08) את אחת התגליות הארכיאולוגיות החשובות בתולדות מדינת ישראל.
"שופט", "עבד", "מלך"
במבצר האלה (העיר הקדומה ביותר מתקופת בית ראשון ביהודה שנחשפה עד כה), נמצא שבר קנקן עליו כתוב בדיו הטקסט העברי הקדום ביותר שנמצא אי פעם.
הטקסט שהתגלה כתוב בכתב פרוטו-כנעני, כתב שהומצא בכנען לפני למעלה מ-3,000 שנה. פענוח ראשוני של הכיתוב מראה כי הטקסט מכיל את המִלים "שופט", "עבד" ו"מלך".
עיר גבול לממלכת יהודה
החוקרים חשפו באתר בעמק האלה (המקום שבו התרחש הקרב בין דוד לגולית) עדויות לכך שהמבצר היה עיר גבול מערבית של ממלכת יהודה.
אם יתאמתו הערכותיהם, מדובר בהוכחה ארכיאולוגית לכך שממלכת דוד הייתה קיימת. לאחרונה רבים הקולות בחקר החוקרים המטילים ספק בקיומה היסטורי של מלכות דוד ושלמה משום שלא נמצאו לקיומן הוכחות ארכיאולוגיות.
ד"ר מזר מצאה "צינור"
בחפירות בראש גבעת עיר דוד התגלתה תעלת מים מן המאה העשירית לפנה"ס, שיתכן והיא ה"צינור" המוזכר בפרשת כבוש ירושלים על-ידי דוד המלך, כמסופר בספר שמואל ב', ה ח.
החפירות נערכות זו השנה הרביעית על-ידי ד"ר אילת מזר מטעם מרכז שלם ועמותת אלע"ד, בחסות אקדמית של המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית.
ד"ר מזר קובעת, כי מאפייני התעלה, זמנה ומקומה מעידים בסבירות גבוהה שהיא תעלת המים הנזכרת בשם "הצנור" בפרשת כיבוש ירושלים בימי דוד (שמואל ב' ה' ו-ח ודה"א יא ד-ו).
חגב בכותל המערבי
בתגלית נוספת שנחשפה היום, הוצג חותם עברי נדיר מתקופת הבית הראשון שהתגלה בחפירות ארכיאולוגיות ברחבת הכותל המערבי, ממערב להר הבית. על החותם, שהיה שייך לאיש עברי בשם חגב, מופיעה דמות לוחם היורה בקשת ייתכן שבעל החותם היה בעל תפקיד צבאי - אולי מפקד בצבא יהודה
החותם נמצא במבנה ההולך ונחשף בימים אלה, המתוארך למאה השביעית לפני הספירה - ימי המלכים מנשה ויאשיהו. לדברי מנהלת החפירה, הארכיאולוגית שלומית וקסלר-בדולח מרשות העתיקות, החותם השתייך כנראה לאדם פרטי. פניו נושאים עיטור חרות של דמות קָשַת היורה בחץ וקשת. שמו של הקשת חרוט לצדו בכתב העברי הקדום, וקריאתו - "לחגב" (= של) חגב.
הדביקו באמצעות טין
השם חגב נזכר במקרא בספר עזרא (ב', מ"ו) וכן ב'מכתבי לכיש' שאף הם מימי הבית הראשון. החותם היה שייך לרוב לנושאי משרה ממלכתית או ציבורית. בתקופה זו, נהגו לכתוב מכתבים על קלף או נייר פפירוס ולגלגל אותם.
כדי לשמור את המסמך חתום עד שיגיע ליעדו, הדביקו את הנייר באמצעות פיסות טין. על פיסות אלה הוטבע, באמצעות חותם, השיוך של כותב המכתב".