ביניש: לנתק התלות ב"גורמים פוליטיים"

נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש קוראת להעניק למערכת המשפט עצמאות מנהלית מוסדית, תקציבית, כדי למנוע "תלות בגורמים פוליטיים". בנאום (יום ג', 11.11.08) בבית המשפט העליון לרגל 60 שנות שפיטה בישראל, הטילה הנשיאה את האחריות לסחבת בבתי המשפט על הממשלה המערימה קשיים בפני הרפורמות הדרושות.

בנאומה, הדגישה ביניש כי אין מחלוקת על הצורך בשינויים "יש צורך לקדם שמיעת משפטים, לזרז הליכים ולתת מענה לציפיות הציבור". אלא, שמטרות אלו, המצדיקות גם רפורמות מבניות, מחייבות הקצאת משאבים. דברים אלו "תלויים בתוספת משאבים מתאימים בשילוב עם תיקוני חקיקה". הפתרונות מצויים לדבריה במערכת, וככל שהדבר תלוי במערכת המשפט "אנו מטפלים בנושאים אלה בתוך המערכת".

הרשות המבצעת נושאת באחריות

עם זאת, ישנם לדבריה, עניינים שאינם תלויים במערכת המשפט, הכרוכים ב"תוספת משאבים מתאימים בשילוב עם תיקוני חקיקה; עניינים הכרוכים בשינוי מבני מחייבים העברת סמכויות שיפוטיות". ביניש מפנה את האצבע המאשימה כלפי הרשות המבצעת. חוסר היכולת לקדם את השינויים הדרושים, נעוץ ב"קשיים מעשיים של מחלוקות בין הרשות המבצעת לרשות השופטת. אם ינקטו הצעדים המתאימים ניתן יהיה לשפר בצורה משמעותית ביותר את השירות שמערכת בתי המשפט נותנת לציבור".

יתרה מכך, "אי היכולת לנהל את המערכת בשיתוף פעולה בין הרשויות", מוביל למסקנה מתחייבת לדבריה. "הצורך בעצמאות ניהולית של מערכת השפיטה כדי שלא תיפגע בעתיד גם העצמאות השיפוטית, עקב תלותה בגורמים פוליטיים".

מתנגדת לחזרה לדוקטורינת אי שפיטות

בנאומה התייחסה ביניש לקולות, כלשונה, הקוראים לצמצם את זכות העמידה בפני בית המשפט כדי למנוע את מעורבותו בין היתר בנושאים בעלי אופי פוליטי. "קולות הנשמעים לאחרונה, קוראים לנו כביכול להחזיר את הגלגל לאחור, לחזור למשפט שנהג כאן לפני 30 שנה, לצמצם את עילת הביקורת של הסבירות במשפט המנהלי ואת מבחני המידתיות; כמו-כן אנו נקראים להשיב על כנה את הדרישה שמי שפונה לבית המשפט יצביע על זכות עמידה אישית, או שבית המשפט יחזור לדוקטרינה של אי שפיטות בנושאים הקשורים בבטחון המדינה".

קולות אלו, "מתעלמים מהמציאות הקיימת בישראל. אין לך תחום חברתי או תרבותי שבו השעון עמד מלכת בשנות ה-60 של המאה הקודמת. ולכן הקריאה לצמצם סמכויות ולחזור אל בית המשפט של העבר נטולת בסיס ראוי. ללא עילת אי הסבירות שמשמעותה חריגה ממתחם הסבירות המסור לשיקול דעתה של הרשות המבצעת, לא ניתן היה להעמיד בביקורת שיפוטית נושאי משרה שהתמנו למשרתם אף-על-פי שהוחלט על העמדתם לדין; או על כך שאינם מגלים מחוייבות לחוק ולערכי היסוד של המשטר התקין, ובית המשפט היה מוצא עצמו נטול סמכות למלא את תפקידו המובהק בשמירה על החוק ושלטון החוק במוסדות השלטון".

איך נמנע גלישה לאמצעים פוגעניים?

נוסף על כך, אילו התקבלה טענת "אי השפיטות בעניינים ביטחוניים", התוצאה היתה, "היעדר כל ביקורת על הכוח והעוצמה המוענקים לרשויות הביטחון למטרות ראויות, אשר אין לעשות בהן שימוש מופרז ולמטרות זרות. במציאות הביטחונית הקשה שאנו נתונים בה, כאשר כל מציאות חיינו מחייבת נקיטת אמצעים פוגעניים מטעמים מוצדקים, איך נמנע גלישה לאמצעים פוגעניים וקיצוניים שלא לצורך, בלא הפעלת ביקורת שיפוטית?".

ביניש מודה כי הפעלת ביקורת שיפוטית מציבה את בית המשפט "בנקודת חיכוך רגישה בינו לבין הרשויות האחרות שעל פעילותן הוא מפעיל את ביקורתו", אך מתח זה הוא "מתח המוכר גם בשיטות דמוקרטיות במדינות אחרות".

"בראייתו העצמאית, באי התלות שהוא מבטא, בנאמנות לחוק ולמשפט, על-פי חוש הצדק ובמסגרת מגבלות הדין, צועד בית המשפט לא פעם כחלוץ לפני המחנה. הוא נדרש לא אחת למציאת פתרונות משפטיים מידיים שהמחוקק טרם נתן להם מענה. בית המשפט נדרש לגשר בין המשפט למציאות ולעתים נוצר מצב שבית המשפט משלים את הפער גם כאשר לא עלה הדבר בידי המחוקק. לעתים, כאשר המחוקק לא העניק לבית המשפט כלים מספיקים לגשר על פני הפער, הוא יעשה כן באמצעות חקיקה מאוחרת כדי לגשר על פני אותו פער לעתיד; זהו המאפיין של הדיאלוג בדמוקרטיה המהותית".

בטקס נכחו גם שר המשפטים פרידמן, יו"ר הכנסת איציק, היועמ"ש מזוז, מבקר המדינה לינדנשטראוס והשופטים (בדימ.) ברק ושמגר.