|
האמת העירומה [צילום: אינדקס מדיה]
|
|
|
|
|
נתי רביץ דוהר שוב. הוא מופיע בו במקביל בלא פחות משלוש הצגות בתיאטרון "הבימה" - "חתונה מושלמת", "39 מדרגות" ו"החותנת". מי שמפספס אותו בתיאטרון מקבל אותו, ועוד בפריים טיים, בדרמה החדשה של האחים ברבש, "האמת העירומה".
רביץ, מסיבות ברורות, מעדיף שלא להרחיב את הדיבור על "האמת העירומה". הוא מעדיף שלא לגלות לקהל הצופים את שעומד להתרחש בסדרה. רביץ: "אני מגלם את דמותו של נדב, קבלן של עבודות-עפר מבת-ים הנשוי למיקה דמות אותה מגלמת השחקנית יבגניה דודינה. מיקה היא גרושתו של דותן - תפקיד אותו ממלא יורם חטב - שהוא אבי הילדה שנעלמה. בגלל סיבות שונות, מתעוררים חשדות לגבי מעורבות של נדב בהיעלמות הילדה".
מי שכבר צפה בסדרת המשטרה המעולה, יודע להעיד כי רביץ, בדיוק כפי שעשה ב"מילואים" ו"מלח הארץ", עושה ב"האמת העירומה" תפקיד ממגנט ממש. בדיוק כפי שעשה בכל התפקידים טלוויזיוניים אחרים שלו, החל ב"זהב של שוטים" (שם גילם את דמותו של צורי), דרך "לחיי האהבה" (בתפקיד יונתן קדמי), "בנות בראון" (כרונן הראל), "מיכאלה" (גיא) ועד שאול אייזנמן ב"כסף קטלני".
"כסף קטלני" בנה אותך מבחינת תודעה ציבורית, אבל גם קצת הרס אותך מבחינה אישית...
רביץ: "האמת ש'כסף קטלני' היה די קטלני מבחינתי. ערבבתי את הדמות בסדרה עם מה שאני בחיים. כשהייתי מגיע למקום כלשהו וראיתי את המבטים שהופנו אלי, האמנתי שמביטים בי. מביטים בנתי רביץ. רק לאחר זמן לא קצר הבנתי שלמעשה חיפשו את שאולי. זה היה איזשהו סוג של אגו-טריפ. גם מחוץ לצילומי 'כסף קטלני' התלבשתי והתנהגתי כמו שאולי. עשיתי עיניים לכולם, לנשים ולגברים, שיידעו אני מספר אחד. שאני הכי גדול בארץ".
לאחר אותה הצלחה ענקית ברחת לארצות הברית
רביץ: "לא ברחתי, אבל הייתי זקוק לחופש מכל הרעש. לפני הנסיעה, הרגשתי שאני נחנק פה מרוב פרסום. חשתי שסוגרים עלי הקירות. הייתי מוכרח להתנקות הרחק מהארץ. אין ספק שלא הייתי יכול להמשיך לעונה רביעית של 'כסף קטלני' בלי אותה נסיעה. חצי שנה הייתי בלוס אנג'לס. הגעתי למקום שבניגוד לכל הבום סביבי כאן, הייתי בו אנונימי לגמרי. יכולתי להסתובב במכנס קצר מבלי שאסתכן בכך שאיזשהו צלם פאפארצי יצלם אותי וישאל לאן אני הולך ומה התפקיד הבא שלי. האמת שנשארתי עם טראומה מהביקור בלוס אנג'לס. נוכחתי לדעת שהעיר הזאת היא בלוף אחד גדול. הכל קוליסות".
ולא היה לך רצון לנסות את כוחך שם?
רביץ: "האמת היא שניסיתי, אבל לרגע לא היו לי אשליות. כיוון שהיה לי חוזה לעונה נוספת ב'כסף קטלני' היה לי ברור שאני חוזר ארצה. האמת שהגעתי אל הסף של הוליווד. היו לי פעמיים כמעט. כמעט שיחקתי את האח האובד של טום קרוז. רק המראה הצעיר שלי היה בעוכריי. בפעם השניה החליטה דיאן קיטון שלא לבחור בי - גם בגלל שנראיתי צעיר מידי - לתפקיד קטן ב'שיחה ממתינה' בו כיכבה מג ריאן. לא מצטער על זה. אני לא חושב שהייתי מסוגל להישאר בארה"ב, גם אם הייתי מקבל עבודה. לאחר חצי שנה התחלתי להתגעגע ארצה".
מאז ועד היום, לא חזרה עוד ההיסטריה שהייתה סביבך בתקופת "כסף קטלני". זה לא חסר לך?
רביץ: "ממש לא ואני לא מתלונן על זה. לכל היסטריה יש הזמן שלה. לפי ה'חוקים' בארץ, טלנובלות ממליכות כל מיני כוכבים ואחר-כך מי שלא יודע להמשיך את זה, נעלם. אני לא נעלמתי. תמיד המשכתי לעבוד ונשארתי בתוך העניינים. באשר להיסטריה, לאחר כל מה שהתנסיתי בקשר אליה, תאמין לי שכבר חיפשתי את השקט כשכל הסיפור התחיל להיות מוגזם".
התחושה היא שמאז שחזרת מארה"ב עברת מהפך
רביץ: "אמת. הכל השתנה. התעוררו אצלי כל מיני תובנות לגבי החיים שלי. לעזאזל, לאן אני לוקח את כל זה? - שאלתי את עצמי יום אחד. הרי זה היה כמו רכבת שדוהרת בלי שום תחנות. חזרתי פנימה. התחלתי לחפש תשובות. כך הבנתי שאני חי עם בת הזוג הלא נכונה. שרי ואני נפרדנו בידידות לאחר ארבע שנות נישואין ומאז התחילו אצלי חיים חדשים. זה לא היה קל. אחרי הגירושין, נכנס פסיכולוג לעבודה אינטנסיבית איתי פעמיים-שלוש בשבוע. כך צריך להיות. גם אוטו שעובר תאונה, לוקחים אותו למוסך".
ובתוך כל זה מצאת אהבה חדשה
רביץ: "לאחר שבעה חודשים של הוללות היסטרית. כשכבר הרגשתי שזה בזבוז של זמן ושל אנרגיה, יעל צצה כמו בחלום ומולה הבנתי שאני כבר לא רוצה לראות אף אחרת חוץ ממנה. לך תדע שאחר-כך הכל יכול להשתנות. אז, כשחשבתי שזאת הבחורה שתמיד רציתי לחיות איתה, נולד לנו ליאון, כיום בן שבע, שמהר מאוד נהיה לשמחה הכי גדולה בחיים שלי. כשהייתי בלידה שלו, הרגשתי שאני עד לאחד מפלאי הבריאה. הוא סידר לי את הפרופורציות. אם עד אז הקריירה הייתה הדבר החשוב ביותר לגביי, כעת אני מבין שככל שזה חשוב ואני נהנה ממה שאני עושה, אין כמו המשפחה".
מה גרמה לך הולדתו של ליאון מבחינה אישית?
"זה ריכך אותי. הפך אותי לפחות נוקשה. יותר סלחן. מקבל דברים באהבה. מתעלם מהמה חושבים ומהמה יגידו. יותר חשוב לי המשפחה ועם עצמי. עוד תפקיד, פחות תפקיד, המשפחה לפני הכל. אליה אני מכוון את התפילות שלי. מאז שליאון נולד, אני מניח תפילין מדי בוקר. לא שזה זר לי. אמי, עליזה, באה מבית דתי. דברים לא פורצים פתאום. עוד קודם בביקור הממושך בלוס-אנג'לס, גיליתי עניין ביהדות. אבל גם כאן, כמה שלא ינסו להשפיע עלי באבות, רבנים, נומרולוגיות, אסטרולוגיות, מה שאתה רוצה, אני יודע את המקום שלי".
התחזקות? חזרה בתשובה?
" לא יכול להגיד מה יקרה בעתיד. אני לא יודע אפילו אם אהיה שחקן בעוד כך וכך שנים. כרגע אני יודע שאני שחקן שלא חוזר בתשובה. אני שומר על כשרות ולצערי עדיין לא מקיים שבת כהלכתה. כשאני מניח תפילין, אני מרגיש שזה הופך אותי ליותר טוב. זה עושה אותי ליותר מפוקס, לאחד שעוסק בעיקר ולא בתפל. שלא יהיו אי הבנות: אני לומד קבלה בשביל עצם הלמידה. לא החלטתי לחזור בתשובה. בטח לא הולך להיות צדיק הדור".
איך זה לנווט בין שלוש הצגות בו במקביל?
רביץ: "זה מאתגר. הדבר הזה יצא במקרה.זה התחיל עם 'חתונה מושלמת', קומדיה שביים מוני מושונוב. ההצגה מסרבת לרדת למרות שהיא רצה כבר שנתיים, מאות פעמים. במקביל התחלתי לעבוד עם מוני ואבי קושניר על '39 מדרגות', בה אני משחק טיפוס די פטריוטי. לא פשוט להיות כל הזמן רציני, מול פרטנרים מצחיקים כמו מוני ואבי. ואז באו אלי והטילו עלי להתחלק עם אדיר מילר בתפקיד הראשי בקומדיה 'החותנת'. קיבלתי על עצמי את האתגר. האמת העומס הזה בעבודה הוא לא פשוט. שילמתי לא מזמן את המחיר על העומס הזה. בעקבות דלקת חמורה בשן ותרופות שלא התאימו, חטפתי חום מאוד גבוה. הרופא של 'הבימה' לא שחרר אותי הביתה. חשבתי שההצגה צריכה להימשך בכל מקרה ויש לי מחויבות כלפי 'הבימה'. במהלך ההצגה של '39 מדרגות' החום עלה ועלה - עד איבדתי את ההכרה ופוניתי לבית-חולים. לא נעים".