היום לפני 61 שנה, ב-30 בנובמבר 1947, יום לאחר קבלת החלטה 181 על-ידי האו"ם על חלוקתה של ארץ ישראל, החלה מלחמת העצמאות בהתקפה ערבית על אוטובוס יהודי ליד לוד. במקביל החלו הצתות ושוד ברובע המסחרי היהודי שליד שער יפו בירושלים.
הפעילות הצבאית הערבית הייתה מורכבת מירי צלפים והטלת פצצות לעבר התחבורה היהודית לאורך הכבישים המרכזיים, ולעבר שכונות יהודיות מבודדות בערים מעורבות וביישובים מרוחקים.
עד חודש ינואר 1948 ניסו הערבים, בעזרת מתנדבים ממדינות ערב השכנות, לכבוש יישובים יהודיים מרוחקים, כמו כפר-עציון, טירת-צבי וכפר-סאלד, וכן ביצעו פעולות טרור, בעיקר בירושלים.
בינואר 1948 נכנס לארץ-ישראל כוח מתנדבים ערבי בפיקודו של פאוזי אל-קאוקג'י והחל בביצוע פעולות טרור בצפון הארץ. הכוח שיגר יחידות קטנות לערים כמו חיפה ויפו, שהיו צפויות לכיבוש על-ידי היהודים, ותקף ישובים יהודיים בצפון. בנוסף, תקפו אנשי אל-קאוקג'י תחבורה יהודית לאורך הכבישים החשובים.
בתאריך 14 במאי 1948, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל, ומיד לאחר מכן, ללא כל שהות, מתן ארכה או אולטימטום, פלשו חמישה צבאות של מדינות ערב: לבנון, סוריה, ירדן, עירק ומצרים ותקפו את המדינה שזה עתה קמה. ב-15 במאי הותקפה תל אביב על-ידי מטוסים מצריים והיה זה אות לפלישת הצבאות הסדירים של מדינות ערב לשטחה של ישראל. התוכנית המקורית של הצבאות הפולשים הייתה תנועת הכוחות המצריים צפונה לעבר תל אביב, התקדמות הכוחות הסוריים, הלבנוניים והעירקיים לעבר חיפה, וכיבוש הגדה המערבית וירושלים על-ידי הלגיון הערבי הירדני.
הצבא הסורי כבש את מסדה ושער-הגולן, דרומית לים-כינרת, ולאחר שנבלמו בשערי דגניה פנו הסורים צפונה ותפסו ראש גדר מערבית לנהר הירדן במשמר-הירדן. הצבא הלבנוני כבש את מלכייה.
בראשית יוני התקבלה החלטת מועצת הביטחון, שקראה להפוגה של 28 יום בקרבות. ההפוגה נכנסה נכנסה לתוקף ב-10 ביוני 1948.
הכוחות הבלתי סדירים הערביים, אשר מעולם לא הסכימו להפוגה, בדומה למציאות המוכרת עד היום, המשיכו בינתיים בפעולות הטרדה נגד ישובים וכוחות יהודיים בצפון.
מלחמת העצמאות גרמה לאבידות ישראליות כבדות ביותר: למעלה מ-6,000 הרוגים, בהם יותר מ-4,000 חיילים. אבדות הערבים נאמדו בכ-2,000 הרוגים מקרב הצבאות הסדירים הפולשים ומספר לא ידוע של לוחמים בלתי סדירים פלשתינים.
על הנופלים כתב המשורר נתן אלתרמן את מילות השיר:
"אנחנו מגש הכסף שעליו לך ניתנה מדינת היהודים", שיר שנכתב שלושה שבועות בלבד אחרי ה-29 בנובמבר 1947, כאשר מספר הרוגי מלחמת השחרור שזה עתה החלה היה עשרות בודדות.
מגש הכסף
והארץ תשקוט, עין שמים אודמת
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים.
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת...
לקבל את הנס האחד אין שני.
היא לטקס תיכון. היא תקום למול סהר
ועמדה, טרם-יום, עוטה חג ואימה.
אז מנגד יצאו נערה ונער
ואט אט יצעדו הם אל מול האומה.
לובשי חול וחגור, וכבדי נעלים
בנתיב יעלו הם הלוך והחרש.
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום-הפרך וליל קו האש.
עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע,
ונוטפים טללי נעורים עבריים
דום השנים ייגשו, ועמדו לבלי נוע.
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.
אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם,
ואמרה: מי אתם? והשנים שוקטים,
יענו לה: אנחנו מגש הכסף
שעליו לך נתנה מדינת היהודים,
כך ויאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל,
והשאר יסופר בתולדות ישראל.
