מאות נהרגו במהומות בין-דתיות בניגריה

מספר ההרוגים במהומות הבין-דתיות במרכז ניגריה עלה למאות רבות. כנופיות העלו בסוף השבוע באש בתי מגורים, מסגדים וכנסיות, במה שנחשב למהומות החמורות ביותר על-רקע זה אחרי שנים במדינה המאוכלסת ביותר באפריקה.

השייח' חאלד אבו-באכר, האימאם של המסגד הראשי בעיר ג'וס, בירת מדינת המישור שבמרכז ניגריה, אמר כי רק בשבת הובאו למסגד יותר מ-300 גופות, וכי עוד 183 פזורות ליד הבניין.

כתבים מציינים כי אין זה מתקבל הדעת שגופות של נוצרים שנרצחו במהומות הובאו למסגד, ומכאן שמספר ההרוגים הכולל גדול הרבה יותר. הכתבים אמרו כי לא הצליחו ליצור קשר עם חדר המתים העירוני. דובר משטרת ג'וס, באלה קאסם, אמר כי יש "מתים רבים", אך לא ידע לנקוב במספר.

מעשי האיבה הם החמורים ביותר במדינה המערב אפריקנית, השלווה בדרך כלל, מאז שנת 2004, כאשר נהרגו יותר מ-700 בני אדם בהתנגשויות במדינת המישור בין נוצרים למוסלמים.

לג'וס, בירת המדינה, יש היסטוריה ארוכה של מעשי איבה בין נוצרים למוסלמים, בדרך כלל על-רקע בחירות. בספטמבר 2001 נהרגו של יותר מ-1,000 בני אדם.

העיר יושבת ב"רצועת הביניים" של ניגריה, שטח אדמה פורה המפריד בין הצפון המוסלמי ברובו, לבין הדרום הנוצרי ברובו.

צבא ניגריה הטיל עוצר מלא בכמה אזורים בעיר, שבה בני שבט האוסה, שבט של רועים מוסלמים, חי בקרבת איכרים בני שבטים נוצרים.

הלחימה האחרונה החלה בין תומכיהן של שתי מפלגות פוליטיות יריבות עקב הבחירות המקומיות הראשונות שהתקיימו בג'וס אחרי יותר מ-10 שנים. ואולם האלימות התרחבה גם לפי מוצא שבטי והשתייכות דתית. בני ההאוסה נלחמים נגד בני השבטים הנוצריים.

כנופיות נזעמות התאספו ביום ה' בג'וס לאחר שוועדת הבחירות לא הצליחה להציג לציבור את תוצאות ההצבעה בקלפיות. בעיר נפוצו שמועות כי זהו עוד פרק בסדרה של בחירות כוזבות שניגריה כבר התרגלה להן.

הרחובות ריקים

המהומות התלקחו ביום ו' ונמשכו גם בשבת. הצבא הטיל עוצר, ומנהיגים שבטיים ודתיים קראו בשבת ברדיו המקומי לרגיעה. בשבת אחרי הצהריים היו הרחובות בעיר ריקים. לחיילי הצבא ששוטטו בה ניתנו הוראות לירות במפירי עוצר, בלי אזהרה מוקדמת.

מעשי אלימות קודמים היו במאי 2007 לאחר השבעתו של נשיא ניגריה אומארו יאר'אדואה, שעלה לשלטון בבחירות שלדעת משקיפים בינלאומיים "אינן אמינות".

מעטות מהבחירות שהיו בניגריה מאז קיבלה את עצמאותה מבריטניה ב-1960, היו חופשיות והוגנות, ולעתים תכופות בוטל השלטון האזרחי בהפיכות צבאיות.

יותר מ-10,000 ניגרים נהרגו במהומות בין דתיות ובין שבטיות מאז קיבלו המנהיגים האזרחיים את השלטון מידי החונטה הצבאית ב-1999. מאבקי דמים סביב סוגיות מקומיות שכיחים בניגריה, שבה משרדי הממשלה חולשים על תקציבים ענקיים מכספי יצוא הנפט.