|
|
נשארות רדומות שנים ואז פוגעות באזרחים. פצצות המצרר [צילום: AP]
|
|
|
|
|
יותר מ-100 מדינות חותמות (יום ד', 3.12.08) באוסלו על אמנה בינלאומית האוסרת שימוש בפצצות מצרר. המדינות היוזמות מקוות להדביק לנשק זה סטיגמה שתגרום בעתיד גם למדינות שאינן מצטרפות לאמנה, כגון ארה"ב, רוסיה, סין וגם ישראל, להפסיק להשתמש בנשק זה.
"ברגע שחצי העולם מצטרף, קשה להתעלם מאיסור", אומר האוסטרי דניאל ברטי, מראשי המאבק נגד פצצות מצרר. הוא הגיע לאוסלו ביום ג' לאחר חודשיים של נדודים באירופה במכונית מסחרית הנושאת את הכתובת "אסרו את פצצות המצרר", בתריסר לשונות.
פצצות המצרר נארזות בהמוניהן לתוך פגזי ארטילריה, פצצות מטוסים או טילים, ומתפזרות על פני שטחים גדולים עם פגיעתן. חלק מהן אינן מתפוצצות מיד ועשויות להישאר רדומות בשטח במשך שנים עד שמישהו מפעיל אותן, בדרך כלל ילדים הנמשכים לממדים הקטנים שלהן ולצבעים הזוהרים.
ארה"ב ורוסיה טוענות כי לפצצות המצרר יש שימושים צבאיים לגיטימיים כגון הדיפת טורי צבא מתקדמים. עוזר שרת החוץ של ארה"ב, סטיבן מל, אמר במאי השנה לכתבים כי איסור כולל יפגע בביטחון העולם ויסכן את שיתוף הפעולה הצבאי של ארה"ב בעניינים הומניטאריים עם המדינות שיחתמו על האמנה.
כ-1,000 אישים, ובהם שר החוץ של בריטניה דייויד מיליבנד ושר החוץ של צרפת ברנר קושנר, ישתתפו בטקס החתימה.
בדרך: אמנה לאיסור נשק גרעיני
נורווגיה החלה את המאבק נגד פצצות המצרר בפברואר 2007, בהשראת תנועות המחאה שהצליחו להביא לחתימה על אמנה האוסרת שימוש במוקשים נגד אדם. אמנה זו נחתמה אף היא באוסלו ב-1997. כמו פצצות המצרר גם מוקשים אלה גרמו למותם של אזרחים רבים יותר מאשר חיילים.
ג'ודי ויליאמס מארה"ב, והארגון הבינלאומי שלה "המאבק לאיסור המוקשים", זכו בפרס נובל לשלום ב-1997 על מאמציהם. עד כה חתמו על אמנה זו 156 מדינות.
ויליאמס מקווה כי אחרי שיוכתר בהצלחה המסע נגד פצצות המצרר, יפתחו היא ו"חתני פרס נובל אחרים, במאבק למען עולם נקי מנשק גרעיני". היא אמרה כי מוקדם מדי לפרט, אך הוסיפה כי בין האישים שיצטרפו למאבק החדש יהיה הארכיבישוף הדרום אפריקני דסמונד טוטו.
