"בג"צ הכשיר אפלייה נגד ערבים"

בסקירה מצביעה האגודה על העובדה כי הזכות לשוויון הנגזרת מהזכות לכבוד בחוק היסוד, עדיין לא זכתה לעיגון חוקתי מפורש. בישראל, טוענת האגודה, קיימת "העדפה מובהקת של האינטרסים של האזרחים היהודיים", מנגד קיימת "אפלייה של המיעוט הערבי בישראל". עוד טוענת האגודה כי המכשול העיקרי למניעת אפלייה בישראל "העדר הפנמה אמיתית של ערך השוויון". בהקשר זה מציינת האגודה כי במדד הדמוקרטיה 2008 של המכון הישראלי לדמוקרטיה הביעו 83% מהנשאלים עמדה כי "לכל אדם צריכות להיות אותן זכויות ללא קשר לעמדותיו הפוליטיות", אולם רק 56% הסכימו על הצורך בשוויון מלא בין יהודים וערבים.

סוגייה נוספת בסקירה היא חופש התנועה. לטענת האגודה, בשטחי יהודה ושומרון מוטלות מגבלות תנועה רבות על פלשתינים והן "פועל יוצא של הקמת התנחלויות ומאחזים ונועדו להבטיח את תנועתם החופשית והבטוחה של המתנחלים ושל אזרחים ישראלים.

הפגיעה החריפה במיוחד לנוכח העובדה שהגבלת התנועה נעשית במחוזות חייהם בארצם, בתוך ביתם של התושבים הפלשתינים שנחשבים על-פי המשפט הבינלאומי ל'תושבים מוגנים' שחובת המפקד הצבאי להגן על זכויותיהם". האגודה מותחת ביקורת על בג"צ שהותיר את כביש 443 אשר סבל מתופעת יידויי אבנים, ככביש סגור בפני פלשתינים ופתוח לישראלים "בהחלטה זו הכשיר בג"צ את האפלייה, את המשך קביעתן של עובדות בשטח...את הפרת החוק הבינלאומי ונתן אישור משתמע למדיניות הרשמית של הפרדה בתנועה, תוך פגיעה פסולה בחופש התנועה ובזכויות האדם של עשרות אלפי תושבים 'מוגנים'".

עוד קובלת האגודה על הפיכת מגבלות התנועה לסוגייהן במסגרת תגובה צבאית קצרת טווח על עימותים אלימים והתקפות על אזרחים ישראלים ל"פיצול טריטוריאלי בעל אופי קבוע".

פרק נכבד בסקירתה מקדישה האגודה להגברת האיום על פרטיותם של אזרחי המדינה באמצעות כניסתו לתוקפו של "חוק האח הגדול" – חוק נתוני התקשורת, חוק מאגר המידע הביומטרי, ופרויקט "רשומה רפואית לאומית".

לטענת האגודה חוק האח הגדול "מאפשר למשטרה ולרשויות חקירה נוספות בישראל לקבל מחברות הסלולר ומספקיות האינטרנט מידע איש על כל אדם – מידע על מיקומו, שמות האנשים או הארגונים שאליהם התקשר מהטלפון, אתרי אינטרנט שגלש בהם, אנשים שהתכתב עימם בדואר אלקטרוני ועוד". מדובר לטענת האגודה בחוק גורף המאפשר למשטרה ולגופי חקירה אחרים "גישה כמעט חופשית למידע אישי על כל אחד ואחד מאיתנו באופן הפוגע במידה העולה על הנדרש בזכות החוקתית לפרטיות". האגודה אף חושפת כי כבר בחודשיים הראשונים להפעלתו של החוק המשטרה חרגה מהסמכויות שניתנו לה וביקשה מחברות הסלולר נתונים נוספים על לקוחותיהם שהחוק לא הסמיכה לקבלם. מאגר המידע הביומטרי אותו מקדם שר הפנים מאיר שטרית טומן בחובו לטענת האגודה, סכנה של נפילת מידע אישי לידיים זרות או לשימוש למטרות זרות.

השנה עלו לכותרות מוקדי עימות שונים בין ערבים ליהודים בערים מעורבות כמו עכו ויפו. האגודה מאשימה את המדינה בהזנחת השכונות הערביות בערים מעורבות כמו רמלה, לוד, עכו, חיפה ויפו. בערים אלו מתגוררים 90 אלף ערבים "בשכונות עוני". בשכונות אלו אופייניות תופעות כגון "הזנת מבנים וכבישים, מחסור במוסדות ציבור ובגנים ציבוריים, מערכת חינוך ירודה ומחסור בשירותי בריאות ורווחה". עוד עולה מהסקירה כי מדובר בחלק מהמקרים בשכונות ערביות בלתי חוקיות "אינן מוכרות על-ידי הממסד ואינן מופיעות בתוכניות עירוניות".

האגודה מונה בין היתר את 15 אלף התושבים הערבים בשכונות ברמלה, רבים מהם מתגוררים בבתים ללא היתר. לטענתה "האלימות הקשה וגילויי הגזענות החריפים שהיו חלק מאירועים בעכו באוקטובר השנה הם ביטוי אקטואלי למציאות זו".

עוד מתייחסת האגודה למרקם היחסים שבין השלטון לאוכלוסיה הערבית ומציינת את המלצת וועדת אור – ועדת החקירה לאירועי אוקטובר 2000 , למשטרה: "לנקוט שורה של פעולות למיגור העויינות כלפי האזרחים הערבים. 'חשוב לפעול על-מנת לעקר תופעות של דעות קדומות שליליות שנתגלו גם אצל קציני משטרה ותיקים ומוערכים כלפי המגזר הערבי. המשטרה חייבת להטמיע בקרב שוטריה את התובנה כי הציבור הערבי בכללו אינו האויב שלהם וכי אין לנהוג בו כאויב'".

בסקירה מונה האגודה שורה של פגיעות בזכויות האזרח באמצעות פגיעה בחופש ההתאגדות. בין היתר מדובר בהליך הננקט להכרזה על קבוצה כלשהי כהתאחדות אסורה או ארגון טרור. לטענת האגודה מדובר בסמכות מנהלים של הרשות המבצעת ללא שימוע וללא בקרה שיפוטית. גם הסמכות שניתנה לרשם המפלגות לא לרשום מפלגה המתנגדת לאופייה היהודי של מדינת ישראל מהווה הפרת חופש ההתאגדות וכך גם הפיקוח ההדוק על העמותות הכולל חובת מסירת דוחות כספיים מבוקרים, פרוטוקולים חתומים מישיבות אספה כללית, תורמים מרכזיים. כל אלו נועדו לטענת האגודה ליצור הכבדה בירוקרטית מתוך כוונה להתנכל לארגוני זכויות האדם.

עוד טוענת האגודה כי החוק המתנה את העיסוק בעריכת דין בחברות בלשכת עורכי הדין "מהווה פגיעה בלתי מוצדקת הן בחופש ההתאגדות והן בחופש העיסוק". לטענת האגודה בארגונים מקצועיים אחרים כגון לשכת רואי החשבון וההסתדרות הרפואית אין מקבילה להסדר החל על עורכי הדין לפיו "הגוף האחראי למתן היתר לעסוק במקצוע הוא גם הגוף המשמש איגוד מקצועי שנועד לייצג את בעלי המקצוע ואת הידע שלהם ושההשתייכות אליו היא וולונטרית".

פגיעה נוספת בפרטיות האזרח, הפרויקט של "רשומה רפואית לאומית" מערכת ממוחשבת שתרכז את המידע הרפואי על כל תושבי ישראל. "רופאים, אנשי צוות חדר מיון ועוד שורה של בעלי תפקידים.. יוכלו לראות בלחיצת כפתור את כל המידע הרפואי הנוגע לכל אדם בישראל גם אם רובו לא רלוונטי כלל לצורך הטיפול הרפואי. היוזמה אינה מתנה את ההכללה במאגר בקבלתה סכמת מטופלים".

האגודה חושפת כי בטרם נקבעו כללים ורגולציה למניעת זליגת מידע ממאגר זה, כבר פועל מאגר המידע לצורך "קביעת עובדות בשטח". הפרויקט פועל כבר בפיילוט "ללא הנחיות לאבטחת מידע ללא ביקורת בהיבט של הגנת הפרטיות והגנת המידע".

מהסקירה עולה כאמור כי חל שיפור במצבן של כמה אוכלוסיות בישראל, כגון העולים מרוסיה. עלייה משכילה המשתלבת תוך זמן קצר יחסית בשוק העבודה וגם מגיעה לתעסוקה בעלת סטטוס גבוה. שיפור חל גם ביחס לאוכלוסיית ההומואים והלסביות. "ההכרה בזכויות של הומואים ולסביות בישראל היא המתקדמת יחסית למדינות העולם הן בחיי היום-יום והן במישור המשפטי".

בסקירה, "חדשות רעות" עבור מפלגת האייקון העדתי - שס: "השד העדתי" הולך ונעלם. האפלייה ה"ממוסדת" נגד מזרחים כמעט שאינה קיימת, והפערים הקיימים, הם למעשה ספיחיה של היהסטוריה. "הגידול בפערים הכלכליים חברתיים בעשורים האחרונים מקבע גם פערים ושסעים עדתיים נוצרו בגלל אפלייה היסטורית. כך שהפערים בין ישראלים יהודים ממוצא שונה עודם קיימים".

עם זאת, "שמורת טבע" של אפלייה ממוסדת כלפי מזרחיים נמצאת במוסדות חינוך חרדיים. בין היתר מדובר ב"מכסה" של 30% בקבלת תלמידות מוצא מזרחי לסמינרים של רשת בית יעקב, ובבג"צ עומדת ותלויה עתירה בעניין "הפרדה משפילה בין תלמידות מזרחיות ואשכנזיות בבית ספר בישוב עמנואל".

מצבם של עולים מאתיופיה ממשיך להיות קשה. לטענת האגודה, הגורמים לכשל המתמשך בשילוב עלייה זו בישראל נובע מ"התפוררות המסגרת המשפחתית המוכרת, אי התמצאות במסגרות הפורמאליות שמקיימת החברה המערבית והעדר רגישות תרבותית מצד מסגרות אלו, מגורים בשכונות מצוקה ובבידוד חברתי וקבלה מסויגת בחברה הישראלית". המדינה לטענת האגודה דווקא מגלה "הרבה כוונות טובות" ומבצעת תוכניות ופרויקטים אך "התוצאות בשטח אינן מספקות".

מהסקירה עולה כי מצבן של נשים בשוק העבודה ממשיך להיות נחות, גם בשכר וגם בקידום. נשים מופלות בקבלה לעבודה, בקידום בשל הריון, חשופות להטרדות, שיעורן בבית המחוקקים נמוך, ייצוגן האקדמי נמוך ב-10% מהממוצע במדינות האיחוד האירופי. כל זאת, מלבד במערכת המשפט "ברשות השופטת מהוות הנשים רוב של 51% שיעור השווה בדיוק לייצוגן באוכלוסיה הכללית. השוויון בין המינים נשמר גם מבחינת התארים והתפקידים השונים שבהם מכהנים שופטים".

כבשנים עברו, טוענת האגודה כי נמשכת האפלייה הממסדית כלפי ערבים אזרחי המדינה וכך גם היחס כלפי הפלשתינים, הנובע מה"כיבוש".

לטענת האגודה, ממשיכה המדינה לנקוט ביחס מפלה כלפי ערבים אזרחי המדינה. בעיקר באמצעות "חקיקה מפלה". מדובר בין היתר בהארכתו בשנה נוספת של חוק האזרחות המונע התאזרחות פלשתינים באמצעות נישואין עם ערבים אזרחי המדינה. כמו-כן תיקון שהתקבל בכנסת המונע מועמדות לכנסת ממי שביקר במדינת אויב ללא היתר. מדובר לטענת האגודה בחוק "המופנה כלפי חברי כנסת ערביים, פוגע באופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל ובזכויות אזרחים ערבים, ובהן הזכות לבחור ולהיבחר והזכות לשוויון".

לטענת האגודה תחום החקיקה המפלה ביותר הוא תחום קרקעות ותכנון. בשל "חסמים חברתיים" כגון ועדות קבלה בישובים קהילתיים וישובים חקלאיים, פוסלות מועמדים בין היתר בשל אי התאמה חברתית, וחסמים מוסדיים, אזרחים ערביים מנועים מרכישת או חכירת אדמות. מצב זה הוביל לטענת האגודה לבניית "עשרות אלפי בתים בישובים ערבים שנבנו ללא היתר בניה". מצב דומה שורר לטענת האגודה בקרב בדואים בנגב המתגוררים בכפרים בלתי חוקיים המכונים "בלתי מוכרים". "המדינה סירבה להכיר בבעלות של בדואים על אדמות בנגב. היא התעלמה מהאופן שבו נרכשות בעלות וזכויות קנין במשפט המנהגי הבדואי והחילה על קרקעות הנגב את דיני הקנין של מדינת ישראל, דבר שהוביל להלאמתן....חלקם רוכזו בכמה עיירות שבנתה המדינה, שהפכו למוקדי עוני ואבטלה. עשרות אלפי אזרחי שסירבו לעבור לעיירות חיים בתנאים מחפירים בכפרים שהמדינה אינה מכירה בהם".

פרק מיוחד מקדישה האגודה לפגיעה בחופש הביטוי. מדובר בפגיעה על-ידי הצרת צעדיהם, זימונם לחקירות ואיומים כלפי פעילים בארגוני זכויות אדם ועיתונאים ערביים. האגודה חושפת כי בין המוזמנים לחקירה – מנהל המרפאות בארגון רופאים לזכויות אדם סלאח חאג' יחיא שזומן על-רקע "פעילות פוליטית" וכן פעילים במפלגת בל"ד שנדרשו לחתום על התחייבות שלא לקיים מגעים עם ח"כ לשעבר ד"ר עזאמי בשארה. השב"כ לטענת האגודה, "מהלך אימים על עיתונאים ערבים ועל פעילים בארגוני זכויות האדם ועל אחרים – במטרה להגביל את חופש הביטוי". זוהי "התנהלות בלתי חוקית ומהווה סכנה לדמוקרטיה".

סכנה לחופש הביטוי אורבת לאזרח בישראל מניסיונות להטיל צנזורה באמצעים שונים על האינטרנט. האגודה מציינת כי "אמצעי התקשורת בישראל נשלטים על-ידי משקיעים פרטיים בעלי הון ולאינטרסים המסחריים של בעלי הון אלה השפעה רבה על התקשורת הישראלית. דוגמא למבנה הבעייתי של שוק התקשורת בישראל ולהשפעתו על חופש הביטוי ראינו לאחרונה סביב הניסיון להקרין בטלוויזיה את סרטו של מיקי רוזנטל 'שיטת השקשוקה' המביא את סיפורה של משפחת עופר כדוגמא לקשרי הון ושלטון". האגודה מזכירה את סירובם של הערוצים המסחריים לשדר את הסרט בעקבות לחצים ואיומים של משפחת עופר ואת החלטת רשות השידור להקרין את הסרט "אם ההחלטה תמומש, זוהי אינדיקציה לחשיבות שידור ציבור עצמאי בעידן שבו רוב במות התקשורת נשלטות על-ידי אינטרסים מסחריים".

על-רקע פרשה זו "יש חשיבות מיוחדת לבמה החופשית והאנונימית שמספקת רשת האינטרנט", אך בשנתיים האחרונות התרבו האיומים על חופש הביטוי בזירה זו. מדובר בין היתר בהצעת חוק הטוקבקיסטים שהוקפאה לפי שעה וכן בהצעת חוק לסינון תכנים באינטרנט. במקורה נועדה הצעה זו למנוע גישה של קטינים לתכנים פוגעניים, אלא שהאגודה מתריעה כי יישום החוק טומן בחובו "מנגנון צנזורה" מרכזי מונחה על-ידי הממשלה. "הקמת מנגנון צנזורה בחסות שר התקשורת בדומה למנגנונים שנבנו במדינות כמו סין ואירן עלולה להיות השלב הראשון בסינון מידע מפני אזרחים בעילות של תכנים פוגעניים, הגנה על ביטחון או תכליות אחרות ולצרכיהם של פוליטיקאים, חברות מסחריות וקבוצות אינטרסים חזקות אחרות".