בוצעה השתלת פנים מלאה ראשונה

שלא כמו בניתוחים בהם מעורבים איברים חיוניים כמו לבבות וכבדים, השתלות פנים או ידיים נעשות כדי לשפר את איכות החיים - ולא להאריך חיים. המטופלים עומדים מול הסיכון של סיבוכים קטלניים וחייבים ליטול תרופות לדיכוי המערכת החיסונית לשארית חייהם כדי למנוע את דחיית האיבר, ובכך להעלות את הסיכויים שלהם לסרטן ולבעיות רבות אחרות.

ארתור קפלן, ביואתיקן, שהביע דאגה עמוקה בעבר לגבי ניתוח מסוג זה, נמנע מלהביע את דעתו על המקרה של בית החולים 'Cleveland', אך אמר כי הרופאים שטיפלו בחולה צריכים לתת לה את האופציה לבצע התאבדות אם בסופו של דבר הם יגרמו רק להחרפת איכות חייה.

"הבעיה האתית הגדולה ביותר היא ההתמודדות עם כישלון - במקרה שתהיה דחייה של הפנים, מאחר ואז מדובר בגיהנם", אמר קפלן, מי שעומד בראש המחלקה לביו-אתיקה של אוניברסיטת פנסילבניה. "אם הפנים 'נופלות' ואינך יכול לאכול ואינך יכול לנשום ואתה סובל ממראה נוראי שלא ניתן לשנות אותו, הרי שיש 'לשים על השולחן' את האפשרות לעזרה בהמתת חסד".

ההכנות הארוכות והקפדניות שערכה ד"ר סימנאו אמורות לעזור ולמנוע תוצאות כה מזעזעות, למרות שהן מוכרות לה. סימנאו, בת 58, מיקרו-כירורגית מפורסמת, בדקה את הגישה הניתוחית ודרכים לרכך את תגובת המערכת החיסונית בניסויים שביצעה לאורך יותר מעשור.

היא שקלה עשרות מועמדים פוטנציאלים לאורך ארבע השנים האחרונות, מאז שמועצת המנהלים של בית החולים נתנה את אישורה לנסות את הניתוח, ואמרה כי המועמד או המועמדת הראשונים יהיו אנשים שפניהם הושחתו בצורה חמורה.

"ד"ר סמינאו היא רופאה מובילה בתחומה, ועוסקת במחקר בנושא זמן רב. היא ביצעה את היקף המחקרים הגדול ביותר בבעלי חיים קטנים", אמר ד"ר וורן ברידנבאך, המנתח שביצע את השתלת היד הראשונה בשנת 1999. סמינאו התמחתה איתו בלואיסוויל.

השתלת הפנים החלקית הראשונה בעולם בוצעה בצרפת בשנת 2005 באישה בת 38 שפניה הושחתו מנשיכות של כלב. איזבל דינור קיבלה אף חדש, סנטר ושפתיים מתורמת שהייתה במצב של מוות מוחי. עד כה, למרבה הפלא, היא מרגישה מצויין והמנתחים מרגישים כיום בטוחים יותר לגבי ניתוחים רדיקלים שנחשבו עד לפני עשור הליכים יוצאי דופן בלשון המעטה.

שני האחרים עברו השתלת פנים חלקית מאז - חקלאי סיני שהותקף על-ידי דב וגבר אירופי שפניו הושחתו כתוצאה ממחלה גנטית. שניהם מרגישים טוב, עד כמה שידוע, למרות שפרטים אודותיהם, במיוחד על המקרה הסיני, מוגבלים ביותר.

במקרה של בית החולים 'Cleveland', "חשוב מאוד איזה סוג של מקבל נבחר, ועד כמה גדול הצורך", אמר פומהאק. "התקווה היא שהניתוח יפתח את הדלת הן לציבור והן למרכזי בריאות אחרים שמעוניינים בניתוחים אלו".

הפרטים על הניתוח שבוצע ב-"Cleveland" לא ידועים, אך המנתחים בדרך כלל מחליפים את העור, את עצבי הפנים ושרירי הפנים, ולעיתים קרובות רקמות עמוקות אחרות, במטרה שהפנים החדשות יתפקדו למעשה ולא רק ישמשו כמסיכה.

בראיון עם ד"ר סמינאו שנערך בשנת 2005, אמרה המנתחת כי היא רואה את הצורך העצום של אנשים שפניהם הושחתו, ואת מידת הפגיעה הרבה בחייהם החברתיים והרגשיים ולא רק בגופם. "אין טיפולים אלטרנטיביים טובים לחולים שנכוו קשות או נפגעו קשות בפניהם", אמרה.

המטרה שלה כעת היא למנוע את דחיית האיבר ובמקביל לטפל בסיכון לזיהום כתוצאה מהתרופות המדכאות את תגובת המערכת החיסונית.

הדחייה היא תגובה אפשרית במקרה שמטופל מקבל איבר או תאים מאדם אחר מפני שהגוף מתייחס אליהם כאל רקמות זרות. שני סוגי בעיות עלולות להתעורר: הראשונה היא "תגובת שתל נגד המארח", שעלולה להתרחש אם רקמות הפנים החדשות תוקפות את הגוף המקבל. השנייה היא כשהגוף של החולה תוקף את הפנים המושתלות וגורם לדלקתיות ולבעיות אחרות באזור הרקמה החדשה.

שני המצבים עלולים להעמיד את החולה בסכנת חיים. הם עלולים להתפתח בפתאומיות, בתוך ימים או שבועות מהניתוח, או להופיע בשלבים.