העיתון גלובס, עורכו הראשי חגי גולן, והעיתונאית ג'ודי מלץ, הגישו (יום ג', 14.1.03) כתב הגנה בפרשת התביעה שהוגשה על-ידי אריק פינטו, לשעבר יו"ר הוועד הארצי של עובדי בנק הפועלים.
פינטו הגיש תביעה על-סך מיליון ש"ח בגין פרסום הכתבה "כיסאות מוסיקליים" בעיתון גלובס. לטענתו, הפרסום בעניינו נעשה בחוסר תום לב ובזדון [ראה קישור מצורף].
פינטו טוען, כי הפרסומים אשר כרכו אותו עם הפיטורין בבנק הפועלים, ורמזו כי הוא היה מודע להם עוד בהיותו יו"ר הוועד הארצי של עובדי הבנק, הם שקריים וזדוניים.
את גלובס, גולן ומלץ מייצג עורך הדין יורם מושקט.
בכתב ההגנה טוענים הנתבעים, כי מדובר בניסיון לעשות שימוש חסר תום לב בהליכי בית המשפט. "בנק הפועלים בע"מ, מעבידו של התובע, יחד עם התובע, חברו יחדיו לפרסם את דבר הגשת התביעה על-מנת לסייע במערך יחסי הציבור של הבנק לאור הביקורת הציבורית הרבה שנמתחה עליהם, בנושא הפיטורים ההמונים בבנק הפועלים.
על-מנת לטייח ולהדוף את הביקורת הציבורית לא בחלו התובע ומעבידו בפרסום הודעת דוברות מטעם הבנק תוך הטלת בוץ ורפש בנתבעים כשהם מסתמכים על כתב התביעה המוגש על-ידי התובע בטרם בוצעה מסירתו לידי הנתבעים או מי מהם.
בכך יצר התובע יחד עם מעבידו מצג חד-צדדי לצורך יחסי ציבור, כי הנתבעים אשמים, תוך הצגת חלקים מכתב התביעה, בלא לקבל את תגובת הנתבעים ועמדתם ותוך התעלמות מכללי דיווח נכון והוגן.
הודעת הדוברות הנ"ל נמסרה לאמצעי התקשורת בישראל תוך דריסת זכויותיהם ופרטיותם של הנתבעים, פגיעה בשמם הטוב ובמוניטין שלהם ותוך פרסום הטענה הכוזבת, כאילו הנתבעת 2 פירסמה אודות התובע מבלי כל ניסיון לקבל את תגובתו".
לאור הדברים האלו מבקש העיתון למחוק את התביעה על הסף. בין השאר מצטט כתב התביעה שורה של אמצעי תקשורת נוספים, אשר כרכו את שמו של פינטו עם הפיטורים ההמוניים בבנק הפועלים. בין המצוטטים: מעריב, הארץ, ידיעות אחרונות ודה-מרקר.
בא כוח העיתון כותב בכתב ההגנה: "התובע מלין על-כך שמזהים אותו עם הוועד שניהל מו"מ עם ההנהלה לפרישה מכובדת של 900 עובדים, כאשר מצד אחד הוא טוען כי מדובר בהסכם מכובד לטובת העובדים, ומצד שני הוא טוען שקשירתו להסכם זה היא בבחינת לשון הרע.
התובע טוען, כי הכתבה יחסה לו ניצול לרעה של מעמדו כיו"ר כדי להשיג לעצמו משרה בכירה בהנהלה (ראה סעיף 15 לתביעה) שעה שהכתבה, נשוא התביעה, אינה מייחסת לו כל ניצול לרעה אלא מביעה דעה לגיטימית, כי מוזר שהאיש, התובע, שהיה בסוד העניינים של תוכנית פיטורים, כראש הוועד, יהיה האחראי מעתה בתפקידו החדש בהנהלה על הוצאת הפיטורים לפועל.
עוד נכתב בכתבה, כהבעת דעה לגיטימית, כי התובע כיהן עוד לפני ובמקביל לתפקידו כיו"ר הוועד, גם בהנהלת הסניף המרכזי וזה מה שאיפשר לו ולקודמיו בוועד להזדהות לא רק עם האינטרסים של העובדים, אלא גם עם האינטרסים של ההנהלה.
גם עתה טוען התובע, כי ההסכם הינו הן לטובת העובדים ולפי האינטרסים שלהם והן לטובת ההנהלה. הוא מקבל את הבעת הדעה שהובעה בכתבה, אלא שכל קיצפו יוצא על-כך שלא דייקו בפרטים וכי כל ההסכם לפרישת 900 עובדים (שלגרסתו של התובע הינו הסכם מצויין), נולד רק לאחר שפרש מתפקיד יו"ר הועד וכי בכל מהלך כהונתו לא ידע ולא דובר עימו על תכנית מעין זו, למרות, שהוא מודה, שהיה שותף לתכנית התייעלות ולפיטורי עובדים, אך לא במספר של 900 עובדים.
הנתבעים טוענים עתה, כי תגובתו של התובע התבקשה מספר ימים לפני פרסום הכתבה והוא לא ענה ואח"כ טען כי שהה בלונדון. עובדה זו לא נמסרה לנתבעת מס' 2 כאשר היא השאירה לתובע את ההודעה במשרדו".
לאור הדברים האמורים מבקשים המשיבים לדחות על-הסף את התביעה.
