|
|
[צילום: מסעדת מיט-בר Meat Bar בתל אביב]
|
|
|
|
|
בסניף התל אביבי הקטן, החמים והחוּם של 'מיט בר', השף האישי שלי מצא כמעט כל מה שגבר חושק בו לעת ערב באמצע השבוע. בירה, נתח גדול ומדמם למחצה של בשר, ואנוכי. נכון, הגבר יכול לקום ולחלוק עליי בטענה שמסך שמשדר כדורגל יכול היה להחליף את אחד משלושת הגורמים האלה, אבל אני אופטימית כדרכי.
ובתל אביב כמו בתל אביב, רק הגיוני שבאמצע השבוע בשעה 21:00 כל החניונים בעיר יהיו תפוסים, ורק שגרתי לשרוף חמישים וחמש דקות על הסתובבות סביב רדיוס כה קטן בלי להתקדם לעבר המטרה. וכשהמטרה היא בשר, הסיטואציה מוקצנת. אז הגענו רעבים ועצבניים, ולמיט בר היה הכבוד לנסות לשחרר את עצבינו, לרומם את רוחנו ולפטם את קיבותינו.
כמו שדי בבשר טוב ותו לא, כך מתנהג מיט בר בעצמו. בלי חנפנות, בלי קשקושים. שב, שתה משהו, אכול משהו ולך לישון. התיישבנו על הבר. מרשים במשקאותיו אך קטן מדי וחבל, במיוחד לאור העובדה שהמקום נושא את שמו. חמישה או ששה אנשים יכולים לשבת שם יחד, כשהקיצוני לוקח בחשבון שהוא מפריע למלצרים לאסוף מהבר את המשקאות. במקרה זה ישבנו רק שנינו על הבר, ויתר החלל היה מלא בשולחנות מאוכלסים בלועסים. משמאלנו חלון לגריל-מן, שבמקור אמור היה להיות שקוף ולא מלא באדים ובשמן דביק ובשרי, וכך לאפשר הצצה אל מאחורי הקלעים. מחשבה יפה, אך מחשבה מקדימה על חלון עשוי חומר דוחה-אדים הייתה הופכת את הרעיון הזה לאפשרי ומונעת הרגשה של לכלוך.
לצד הבירה שלו (סטלה, 23 שקל) והיין שלי (מבעבע לבן, 16 שקל), הגיעו ראשונים קרפצ'יו פילה בקר (48 שקל) וטאפאס שרימפס (26 שקל). הקרפצ'יו היה טעים ורענן ולחם טרי, חם ושמנמן השלים אותו יופי.
גם טאפאס השרימפס היה טעים, חם ועסיסי, והוגש בצורה פשוטה, חמודה ולא מתחכמת. אפשר היה לקבוע בשלב זה ששכחנו מאיפה באנו. נרגעו הרוחות, נרגע גם התיאבון והתחיל להתעורר החשק הידוע לעוד. או אז הגיעו הבשרים.
הוא - אנטרקוט 300 גרם (118 שקל), מדיום-רייר. היא - פילה בקר (136 שקל), מדיום, עשוי מעט פחות מדי משהתבקש. שניהם טעימים ושניהם עירומים כביום היוולדם, בלי איזה פרגון של פחמימה או ירק.
אז נכון, מצד אחד, הכבוד הראוי לבשר - ניתן. הוא ניצב לבדו ולא נזקק לעזרה. מצד שני, ובהתחשב במחיר, גם רמיזה קטנה לאכפתיות, בדמות שעועית ירוקה או עגבנית שרי, לא הייתה גורעת. להיפך. כתשובה, הזמנו תוספת של סלט מיט בר (19 שקל), מה שהסתבר בדיעבד כבחירה מופלאה (מי היה מאמין שבצל סגול וסלייסים של עגבניית תמר בבלסמי יהיו כל כך טעימים ומתוקים?).
הוא - סיים את תכולת צלחתו וגרגר בהנאה. היא - חדלה מלנסות ופרשה לטובת נשנוש עגבניות מתוקות במחשבה שמדובר בקינוח לתפארת. היה חמים, רגוע, כיף.
עייפים, שבעים, ובאופן כללי מרוצים, יצאנו לדרך, כשהפעם המטרה: רחוב קטן, קומה שנייה, מיטה זוגית.
