המחזאי היהודי הבריטי הרולד פינטר, חתן פרס נובל לספרות מת (יום ד', 24.12.08) מסרטן, בן 78. כך מסרה אשתו השנייה, הסופרת ליידי אנטוניה פרייזר, אף היא כלת פרס נובל.
פרייזר אמרה לעיתון גארדיאן: "הוא היה גדול, וזו הייתה זכות לחיות עימו במשך 33 שנה. הוא לעולם לא יישכח".
פינטר היה אמור לקבל בשבוע הבא תואר כבוד מבית הספר המרכזי לנאומים ולדרמה בלונדון. ואולם המחזאי, יליד מזרח לונדון, שהיה גם בימאי, שחקן, משורר ופעיל פוליטי, נאלץ לבטל את האירע בגלל מחלתו.
פינטר נולד ב-10 באוקטובר 1930. בהיותו נער כתב שירה. את הקריירה שלו בתיאטרון החל באמצע שנות ה-50 כשחקן, תחת הכינוי דייויד ברון. פינטר כתב במשך יותר מחצי מאה. מחזהו הראשון היה החדר (1957). מאז כתב 29 מחזות תיאטרון, 26 תסריטים, מערכונים דרמטיים רבים, מחזות רדיו וטלוויזיה, הרבה יותר שירה, סיפורים קצרים, מאמרים, נאומים ומכתבים. את פרס נובל קיבל בשנת 2005.
את המוניטין העיקריים שלו קנה כמחזאי וכותב תסריטים. מחזותיו החשובים: מסיבת יום ההולדת (1957), מנהל הבית (1959), השיבה הביתה (1964), והבגידה (1978), שאת כולם עיבד לססרטי קולנוע. כמו-כן כתב תסריטים למחזות של אחרים, כגון המשרת (1963), המתווך (1970), אהובתו של הקצין הצרפתי (1981), המשפט (1993).
נגד ההתנחלויות
הוא גם ביים כ-50 מחזות וסרטי טלוויזיה וקולנוע, מפרי עטו ומשל אחרים. על אף ההידרדרות במצב בריאותו כבר משנת 2001 המשיך להופיע על הבימה ועל המסך. הופעתו האחרונה הייתה ב-2006 במחזה של סמיואל בקט, בעונה ה-50 של התיאטרון המלכותי. הוא המשיך גם לכתוב, בעיקר שירה, להתראיין ולדבר על נושאים פוליטיים.
פינטר היה ידוע בדעותיו השמאלניות ומתח ביקורת נוקבת על מדיניות החוץ של ארה"ב ושל בריטניה. בין היתר, הביע התנגדות נחרצת להפצצות באפגניסטן ב-2001 ולפלישות האמריקניות לעירק. כמו-כן מתח ביקורת על מדיניות ישראל בשטחים ועל ההתנחלויות.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
