שיר המדיף ריח של גזענות הפך לנושא מרכזי בבחירות הפנימיות במפלגה הרפובליקנית בארה"ב על הנהגת המפלגה. השיר, ששמו "ברק, הכושי הקסום", נכלל בדיסק שמפיץ אחד המועמדים, צ'יפ סולטמן, המבקש להיבחר ליושב-ראש המפלגה הבא.
סולטמן, שהיה מנהל מסע הבחירות של מייק האקבי, מושל ארקנסו לשעבר, שניסה בלא הצלחה להיבחר למועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, שלח את הדיסק לחברי המפלגה במתנה לחג המולד. הדיסק, הקרוי "אנחנו שונאים את ארה"ב", מכיל אוסף של שירים המותחים ביקורת על הליברלים.
סולטמן יצא להגנת החלטתו לכלול את השיר בדיסק, ואמר כי כל מי שמאזין לו מבין שמדובר בשיר קליל וסאטירי, וכי את כל המהומה עוררו - מי אם לא - כלי התקשורת הליברליים.
אבל היריב העיקרי שלו, מייק דנקן, שהוא המועמד המוביל, פרסם הודעה שבה נאמר: "בחירות 2008 היו קריאה לרפובליקנים להתעורר, להתעשת ולהביא יותר אנשים למפלגה שלנו. אני מזועזע ונחרד כאשר מישהו חושב שזה מעשה ראוי, שכן הוא אינו מוביל אותנו לכיוון הנכון".
אותי זה לא מצחיק
השיר זכה בעבר לפופולריות בקרב חוגים מסויימים בארה"ב לאחר ששדרן רדיו ימני החל להשמיע אותו בתוכניתו.
דנקן אינו הרפובליקני היחיד המותח ביקורת על השיר. סול אנזיס, יושב-ראש המפלגה הרפובליקנית במישיגן, אמר: "לדעתי, זה בכלל לא מצחיק, ויש לזה טעם רע". הוא הוסיף כי "כל דבר שמרמז כי את הביקורת של המפלגה הרפובליקנית על הנשיא הנבחר ברק אובמה, מניע משהו שאינו הבדלי השקפות עושה שירות רע למפלגה שלנו".
