עמלת בנק על הלוואה מלבד הריבית - אינה חוקית

שופט בית משפט השלום בתל אביב יונה אטדגי דחה תביעה שהגיש הבנק לפיתוח התעשיה לחייב את חברת מרשל איזוטופ בע"מ לשלם לו על הלוואה שנתן לה, בנוסף על הריבית שנקבעה בהסכם ההלוואה, "עמלה" בסך 250,000 דולר. השופט אטדגי קבע כי מדובר בריבית נוספת בלתי חוקית.

איזוטופ, העוסקת ביצור מים המועשרים בחמצן 18 לשימוש בתעשיות ההדמיה הרפואית, הייתה לקוחה של הבנק ב-2004-1999.

במקביל להלוואה בסך מיליון שקל שקיבלה איזוטופ מהבנק להקמת מפעל, חתמה בנובמבר 2000 על "כתב התחייבות" שחתם עליו אחד מבעליה רפאל רידניק, ולפיו אם יחול בתוך 5 שנים "שינוי בשליטה" בחברה, היא תשלם מיד לבנק 350,000 דולר. אם לא יחול "שינוי בשליטה", תשלם לבנק 250,000 דולר.

בפברואר 2004 פנתה איזוטופ לבנק וביקשה לקבל פירוט על יתרת החוב שלה ודרך מוצעת לסגירת החוב. הבנק השיב לאיזוטופ על שאלותיה, אך הוסיף כי בבוא העת יבקש את פירעון סכום ההתחייבות, בסך 250,000 דולר. איזוטופ התכחשה לכתב ההתחייבות.


עמלה לא חוקית

הבנק עתר לבית משפט השלום לתת צו הצהרתי על תוקפו המחייב של כתב ההתחייבות, ולהורות לאיזוטופ לשלם לו 250,000 דולר. הבנק הגדיר תשלום זה כ"עמלה".

איזוטופ התכחשה להתחייבותה וטענה, בין היתר, כי על כתב ההתחייבות אין חותמת שלה, אלא חתימה של רידניק בלבד. ואולם השופט דחה טענה זו על סמך הראיות שהובאו לפניו, וכן דחה את טענות החברה על עושק וכפייה מצד הבנק.

עם זאת, קבע כי מכיוון שההתחייבות ניתנה בקשר לקבלת ההלוואה, ועל כן היא מוגדרת "ריבית" על-פי חוק הריבית, ומכיוון שריבית זו גבוהה מהריבית שפרסם הבנק, אין הוא רשאי לגבות אותה. השופט אטדגי ציין כי אומנם יש מחלוקת בין הצדדים מה גובה הריבית הגלומה בתוספת שדרש הבנק, אך "אין צורך במומחיות מיוחדת כדי לקבוע שריבית בסך 250,000 דולר, המתווספת לריבית הנקובה בהסכם ההלוואה, בגין הלוואה של 1 מיליון שקל, מגיעה לכדי עשרות אחוזים לכל הפחות, ובוודאי שהיא עולה על שיעורי הריבית המקסימליים שפורטו בהודעה שפרסם הבנק".

השופט הוסיף כי ההתחייבות אינה חוקית גם משום ש"אינה מגובה בנוהל כתוב, שקוף, מבוקר ומפוקח, כפי שמתחייב ממעמדו המעין-ציבורי של בנק בישראל".